ובאורח פלא אני לא חושבת עליך נוגע בה.
התאבלתי יממה, 24 שעות.
ואז, בדיוק כשחשבתי שאין לי אוויר והכל מתערפל סביבי, הפנמתי-
מעולם לא אהבתי אותך, מעולם לא הערצתי אותך, מעולם לא הבנת
אותי ומעולם לא באמת רציתי אותך.
24 שעות ואז נשלח אלי מלאך.
יפה כל כך הוא הגיע, תבנית יצוקה של הזיותיי, של החלומות
הנהדרים ביותר שלי. אותו אחד שידעתי שקיים, שידעתי שאני ראויה
לו.
והוא נוגע בי...
איך שהוא יודע לגעת בי, ברוח בגוף, נכנס לי לנפש ומרפא הכל,
מבט שמבין ויודע, מבט מהלב.
הוא הכיר לי את כוח הכוונה ואת הכוונות של אלוהים, את הרוחניות
שבי הוא השיב לי, את התחושה שיש גורם עליון שכיון אותך לטעות
כדי שאוכל להשתחרר מכבליך הלא רצויים בחיי, להשתחרר ולרוץ
במהירות האור לתוך נפשו של המלאך הזה, שרק ממתין שאהיה כולי
שלו. מלאך..
מה שהרסת ישאר איתך כל חייך, בדמותי שלי. זה ירדוף אותך, תכרסם
בך החרטה, פעמים רבות תשאל את עצמך אם הייתי בכלל ואיך נתת לי
ללכת. תשאל את עצמך אם אני זוכרת, אם אני מרגישה, ואיך זה שאתה
לא שומע ממני. תרגיש את העצבות ואת הבדידות מקננות בתוכך
ומשאירות אותך ריק מרגש, כמו שהיית כשרק הכרתי אותך.
ולמרות המחשבה הרווחת, אני לא מדחיקה, אני לא שונאת, אני פשוט
מרחמת עליך. אני יודעת שהלכת ופתחת בפניי צוהר לעולם כל כך
טוב, עולם של רגש אמיתי ולא קפוא ונטול חום כמו שהיה בנינו.
אני כבר אוהבת אותו יותר ממה שאהבתי אותך אי פעם.
עבר שבוע אחד ונדמה כאילו מעולם לא היית פה, כאילו הוא היה
תמיד, מחכה לשגיאה הגורלית שלך, להסתער על ההריסות שהשארת ממני
ולתקן, להסעיר את כולי, לשמח אותי באמת, לגעת בי כאילו הוא
חיכה לרגעים איתי חיים שלמים.
להפיח בי חיים חדשים. |