את מברכת את עצמך על חטאייך ומדברת לקירות שעוד מעט ילכו. עוד
קצת ותחגגי את יום ההולדת הראשון לרשע שהופיע כבר מזמן, ועכשיו
גם צריך להכיר בו.
את מדממת את כל הטוהר שנשאר בך ואת הרשע שגנבת לשדים תשמרי. רק
לא בוורידים, כי הוא יברח ולא ישאר ממך כלום.
את תטבעי בין כל הוורדים שנבלו והקוצים יצאו משערייך העמוקים
אל תודעת האלוהות, ואת אפילו כבר לא תוהה אם היא קיימת.
את מחפשת תשובות לשאלות שאת לוחשת ללילה, והן מופיעות כליצנים
דומעים.
מפחדים יותר ממך, מלאי איפור הפוך ושתיקות מאוסות.
את שומרת בזהירות על צנצנות שמסגירות את ההוויה שלך, ובכל זאת
מופתעת ששום דבר לא מכיר אותך.
ההתעלמות שלך מעצמך תחלחל לעומקי הכאב שנשבר מעצמו, ואת כבר
בטוחה שאת לא צריכה לשמור אותו, הוא יעלם ביחד איתך.
תשברי את המראות והזכוכיות.
(הם מדמים אותך למשהו שאת לא.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.