מה הם החיים?! רק הבל הבלים... קצרים כמו הבל פה... מהו ההבדל
בין החיים למוות?! פס דק מאוד... רגע אחד אתה חי ורגע אחר אתה
מת...
יש המשפט הזה שאומר "אנשים מתים לחיות, וחיים למות". המשפט הזה
אומר הרבה... ומשמעותו מאוד קשה... מראה לך עד כמה בחייך אתה
רוצה לחיות אך מדבר על המוות המון...
ובעודך חי אתה מספיק כל כך הרבה דברים... בהבל הפה הזה...
המון! אתה מספיק ללמוד לדבר... לאכול... לשתות... ללמוד...
לעבוד למחייתך... להתאהב... להיפגע... להתחתן... להקים
משפחה... ועוד ועוד...
ואם כבר מדברים על אהבה... מה זאת אהבה? האם אלו הפרפרים בבטן
שמרגישים שרואים את האהובה? האם אלו המחשבות שרצות במוחך תמיד
עליה? האם אלו הרגשות האלו שפתאום צצו לך ואין לך מושג מאיפה?
האם זה האמרה שאתה אומר שאתה אוהב כל דבר אצלה? מהעיניים
הגדולות האלו? דרך האף החמוד, השפתיים החושניות האלו והחיוך
המושלם שלה? כן, כל אלו הם אהבה...
והבדל דק מאוד יש בין אהבה... ואני שואל את עצמי...
אני אוהב אותה? אני שונא אותה? אני שונא את עצמי על זה שאני
אוהב אותה...
היא שינתה את חיי... ואיתה אני מרגיש שמח... למדתי לעשות את
העווית פנים הזאת שאנשים עושים תמיד... משהו שלא עשיתי כבר
שנים... לחייך! אך ברגע אחד אני על גג העולם ורגע אחר אני עמוק
בקרשים... ואני יודע שזה מתכון לצרות... אך יותר גרוע מזה כבר
לא יכול לקרות...
ולרגע אחד הייתי מוכן לסבול את כל זה ולהמשיך לחזר כמו מטומטם
אחריה... בעודי יודע כמובן שזה לא זה...
אומרים שאחרי שחווים חוויה טראומטית מסתכלים על החיים באופן
שונה... אז אמנם חוויה טראומטית לא עברתי אבל אני יודע שהחיים
שלי הם כולם חוויה אחת גדולה חלקה טראומטית וחלקה ממש טובה...
(רק נותר לי לחפש אחרי החלק הזה) בכל אופן נפל לי האסימון
והבנתי שמהתחלה בשבילה הייתי רק משחק... זה כל כך העציב אותי
לשמוע את זה... אך החלטתי להמשיך הלאה... זהו!
בעצם... על מי אני מנסה לעבוד? זה כל כך קשה לאהוב בנאדם ולקבל
את זה שהוא לא אוהב אותך ולא יהיה בניכם כלום... קשה... קשה...
טוב, כנראה שעכשיו אני כבר לא אחייך כל כך הרבה כמו בזמן
האחרון...
אחחח... הזמן האחרון... לא היה לי טוב כמו בזמן האחרון אף
פעם... אבל כנראה שכל זה נגמר...
אבל אני מבלבל אתכם... איך אני יכול לקפוץ לסוף... אם אתם לא
יודעים את ההתחלה... אני אספר לכם:
היא הייתה החברה של אחד החברים הטובים שלי... התקרבנו ת'אמת
אפילו אני לא זוכר איך... היא הייתה אצלי, הלכנו מכות. היה רגע
של שקט חרשני והיא שלחה לי למחרת הודעה מה היית עושה אם הייתי
מנשקת אותך... ואני גם חשבתי ככה... אז אמרתי לה שהייתי מנשק
אותה... ודיברנו ודיברנו על זה... עד שזה באמת קרה...
והנשיקה... בשבילי הייתה נשיקה כל כך... וואו! אמרתי וואי באמת
יכול להיות כאן משהו... אז דיברנו ורבנו ואמרנו דברים ממש
מגעילים... והמשכנו לדבר אחרי שכבר שללתי לעצמי את העובדה שזה
יכול להיות... המשכנו לדבר... והבלבלות שאני הייתי נכנס בגללה
היו משגעים אותי, אך לבסוף מודה אני כי התאהבתי... למרות שבזמן
האחרון חשתי ריחוק ביני לבינה... לא יודע... אולי היא הבינה את
מה שאני מרגיש והתרחקה...
וכל שירי האהבה האלו... אומרים לך שיש אהבה בעולם... ואני שואל
איפה?! איפה?! כי בינתיים האהבות שהיו לי היו חד צדדיות...
אמרו לי פעם שכל אחד יגיע תורו ואני שואל אלוהים... מתי?!
ת'אמת אומר לכם?! חשבתי לעצמי פעם שאני רוצה להסתכל מהצד
ולראות מה היה קורה ואיך אנשים היו מגיבים אם הייתי בקומה או
שהייתי מת... איך היו מכבדים את זכרי?! לראות למי אני באמת
חשוב... כי כמו שאמרתי, מה הם החיים? רק הבל הבלים... "כמו
החול בשעון החול, אלו ימי חיינו" ולא אני לא מתכוון לאופרת
סבון עכשיו... אני באמת חושב שהחיים שלנו מבלבלים... קצרים
וסתמיים מצד אחד, כי לפני מותך תאמר לא הספקתי כלום בחיי, ומצד
שני הספקת כל כך הרבה...