צופים, בני עקיבא, מכבי צעיר... כולן תנועות נוער; אמנם כל אחת
מחנכת למשהו אחר אך כולן משותפות ברעיון המרכזי של תנועות
הנוער שלשמו הן הוקמו - חינוך והשרשת ערכים בנוער היהודי שבא
לבנות את ארצנו לפני שנים רבות. בין אם תנועות הנוער מעורבות
פוליטית או לא, הן עשו פעילות התנדבותית, ואני, שנמצא בתנועת
נוער בשנות האלפיים, לא זוכר כבר מתי עשיתי התנדבות אמיתית
בחברה...
פעם בתקופת קום המדינה לא היה שום דבר אחר לעשות אז אנשים היו
הולכים לתנועות הנוער. זה היה "אין" אז - אנשים באו לחנך, באו
לשנות, באו לעשות משהו כאן! וכעת, כאשר הטכנולוגיה שולטת בנו
ויש מחשבים ואינטרנט וטלוויזיות, ילדים מעדיפים לשבת בבית
ולבהות במסך. נפל לי האסימון רק כאשר שמעתי שנפתחת תנועת נוער
באינטרנט, כמדומני קוראים לה נוער באינטרנט או משהו כזה...
ואני שואל את עצמי לאן הגענו? ובעוד משרד החינוך שרואה שגם ככה
אנו כתנועות נוער לא מממשים את ייעודנו סוגר את הברזים הכספיים
ולאט לאט נעלמות מעל פני השטח תנועות נוער... רק בשנה שעברה
נסגרה תנועת בית"ר ומי הבאה בתור? רק תנועות נוער פוליטיות
שמקבלות תקציבים מהמפלגה ותנועות שיש להן כוח מחו"ל כמו הצופים
יוכלו להחזיק מעמד, ובינתיים מה? כל התנועות הקטנות נופלות אחת
אחרי השנייה.
קראתי שמישהו אמר פעם באיזשהו מאמר: "תנועות הנוער כבר שנים
עוסקות באוננות רוחנית... צאו לרחובות וקראו יחי הממשלה... יחי
הממשלה!" זוהי ההגדרה המדויקת לתנועות הנוער של זמננו: "אוננות
רוחנית". הרי אחד הייעודים של תנועתי ולדעתי אצל כל אדם הוא
יסוד ה"לחנך ולהתחנך", ומצד אחד אני יכול לומר שאדם יכול
להתחנך גם בגיל הבלות אך מצד שני אחרי שאתה מתיימר לומר לחניך
שלך לא לזרוק לכלוך על הרצפה בעודך עושה זאת לאחר הפעולה
ברחוב?! אפסו הסיכויים לחנך אדם שכזה...
אם הבוגרים לא מחנכים איך הם מצפים שהחניכים יהיו מחונכים?
איפה הערכים שפעם השרישו בילדים? אני בתנועת נוער כבר כמעט
עשור, תשע שנים אם רוצים לדייק, ואני שנכנסתי לתנועת הנוער
כחניך בכיתה ג' הכרתי דברים שונים. הכרתי את זה כי אצלי בבית
היה אח שהיה בוגר בתנועה וראיתי את מידת ההשקעה שלו; הבנאדם
הזה היה יום ולילה בשטח הסניף... תמיד טיפחו, תמיד עשו,
תמיד... ועכשיו כשהוא נכנס לסניף ורואה אותו ושומע על
ה"חוויות" שיש לי כבוגר בתנועה בכלל ובסניף בפרט הוא פשוט
נעצב... ואני רואה בעיניו את החשיבות שהתנועה תופסת בלבו
והלוואי שזה יהיה אצל כל אחת וכל אחד שנמצא בתנועת נוער. האמת
היא שגם בתקופה שאחי היה בתנועה לא היה הכי טוב... אבל הם רצו
וניסו לשפר... ובעוד אצלנו לאנשים כבר נמאס לדבר על כמה שחרא
להם... ובמקום לנסות לשפר הם מתרגלים לעובדה שחרא שם ונשארים
ככה... אבל זה רק טיוח העניין והדחקה כי בסוף תבוא הנפילה...
נפילה שגם אני עברתי... אך מהר מאוד התאוששתי... וקמתי על
הרגליים וחזרתי לסניף...
הסניף... "המקום"... מוזר! תמיד מדברים על המקום בגוף שלישי
ותמיד מפריחים בו אישיות ונשמה...
כנראה שמי שנכנס למקום הזה (והנה גם אני מדבר כאן בגוף
שלישי... זה בא לי אוטומטית) זה נשאר לו בלב. תראו, יש אנשים
שבאמת אכפת להם מהתנועה והם יודעים שהם יכולים לעשות משהו בכדי
לשנות! להחדיר ערכים, לשנות... וכמובן יש כאלו שלא... תנועת
נוער היא של הנוער! להפסיק לדבר ולדבר ולהתחיל להזיז עניינים!
הנה דוגמה לחוסר האכפתיות של הבוגרים בתנועות הנוער, ועידת
בוגרים לא הייתה אצלי בתנועה כבר ארבע שנים ולאף אחד זה לא
הזיז... סניפים מתנכלים אחד לשני ואין אף אחד שמוכן לפתור את
הבעיה... בוגרים מעשנים על חאקי, הולכים מכות במפעלים ארציים
וככה רוצים לחנך את מעט החניכים שעוד נותרו. אנשים, תתעוררו!
אם לא נעשה משהו בעוד עשר שנים פלוס מינוס לא יהיו עוד תנועות
נוער במדינה!
אנחנו צריכים לשנות כאן משהו! ואולי, מתישהו, תנועות הנוער
יחזרו להיות מה שהן סימלו פעם...
תקראו לי חולם... תקראו לי מדבר באוויר... אבל זה מה שאני באמת
חושב ואני באמת חושב שזה יכול לקרות, עם מעט עבודה קשה, ועם
אנשים שבאמת אכפת להם.