[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יצחק-צחי מלמד
/
שרון ארון

האישה הצעירה נקשה על דלת הבקתה. היא הייתה לבושה מערבית עם
חצאית קפלים מעל מכנסי טריינינג, מעליהם חולצת צמר, ובידה
החזיקה בשיחון עברי-הודי.
הבקתה עמדה יחד עם עוד בקתות נוספות, לאורך הרחוב הראשי של
הכפר שהיה בלתי מרוצף ורק חטטי אבן בצבצו פה ושם מעל העפר
הלבן. היה זה גם הרחוב היחידי שלו.
הדלת נפתחה. ראש של אישה מקומית, לבושה בסארי המסורתי, הופיע.
מצידו השני של הרחוב ומעט הלאה עמד, מכווץ את גביניו בסקרנות,
בחור בן עשרים, בעל חזות מקומית, לבוש במכנסי שרוואל שחורים
וחשוף בחלק העליון של גופו. הוא עבר ברחוב באותה שעה, סקרן
לדעת מה רצתה הזרה, והאט, כדי לא לעורר תשומת לבה.
המערבית דיברה, האישה ענתה. אחר נסגרה הדלת, והזרה התקדמה
לבקתה הסמוכה, בלי לתת סימן שחשה בצופה שהתקדם במקביל לה. זה
שמע במלמוליה "אישה" ו"מנהג". תוך שנשנה העניין גם בבקתה הבאה,
המשיכו הצמד באותה מתכונת בכל שאר בקתות הכפר, כשהזרה אינה
נותנת דעתה אל הבחור.
הצעירה סיימה בבקתה האחרונה, וחזרה לבית ההארחה של הכפר, שהיה
גם הוא בקתה עלובה.
בבוקר הגיעה, שערה השטני הארוך אסוף בקוקו, אל הכפר הנידח. נהג
ה"פאק פאק" הקשיש בעל העיניים הערמומיות, הניח את הצ'ימידאן
שלה בחזית בית ההארחה, כשהיא אוחזת עדיין ב"רדבול וודקה"
בידה.
מתוך הבקתה בקע החוצה הבחור שעקב אחריה קודם לכן בצהריים.
"שמי ריי, ואני המנהל כאן." הציג את עצמו לבחורה ולנהג.
"נמסטי." ענה ההודי המנומס.
"...וכנראה גם פועל הניקיון כאן..." הוסיפה בעברית הבחורה.
"פרדון." מיהר ריי להציג את האנגלית שלו.
"מי פקיד הקבלה כאן?"
"גם כן אני."
"ת'נק יו." צפצפה.
"נראה לי שהיא מתכוונת למצוא משפחה שתסכים לשרוף אותה חיים."
דיווח בקיצור ההודי הערמומי לעמיתו בזמן שהעבירו את חפציה.
"ישראלית ברהימינית." תמצת ריי.
"אני לא מאמינה", היא צ'וטטה מיד תחת הכינוי "שרון ארון" עם
החבר'ה באינטרנט הלווייני שהיה במקום.
בערב ירד ריי לנהר כדי לצפות בבנות המכבסות. הוא עמד בעיקול,
לשם הייתה צריכה להגיע דיינה. כ"כיסוי", הביא איתו ציפה.
"הזרה ביקשה ממני רשות להתחתן עם בעלי, ולהיות לו אישה
שנייה."
דיינה לקחה את הציפה מידו, והציפה אותה בזרם. הציפה צפה, ואחר
שקעה.
"אמרתי לה שאין לנו מספיק כסף לכלכל עוד פה."
"הבאת קונדום?" הוסיפה משראתה שאינו מגיב לה.
אבל ריי כבר נמצא הרחק בחזרה.

שרון כתבה בבלוג המטיילים שלה, תחת שמה המלא, על הכפר. הזכירה
שנהוג כאן לבקש רשות מהאישה הראשונה לשאת אישה שנייה. "היום
התבזיתי התבזות סופית", הוסיפו אצבעותיה, רצות כמעט מאליהן,
"אפילו כאן איש אינו רוצה בי".
ריי נכנס.
"שמעתי שאת מחפשת גבר, אני מחפש אישה."
שרון מיהרה למחוק את המשפטים האחרונים, נושאת מבט מעודד.
"ריי, מהרוווקים המבוקשים של הכפר, ביקש את ידי".
"איזה מוהר תיתן לי?"
"והציע לי מוהר שישה פילים".
"אני בחור משכיל, למדתי באוניברסיטה."
"אני לא אוהבת גברים ישירים מדי, היית צריך לפנות אליי בהצעה
דרך שדכן."
"את רוצה לצאת לטיול בערב או בזריחה?"
אצבעותיה של שרון הסתבכו על המקלדת כמעט בתחינה.
"הצעה לא רעה בשביל דבה בעצמה", כתב שם "רועי הרע".
"בזריחה."
אחרי שהלך ריי, עדיין המומה מול המסוף, גילתה שרון ש"רע",
מנוקד בעצם בצירה תחת הר'.
השחר התחיל להווריד, הזוג ישב במחסה סוכת ענפים שאליו נהג ריי
להביא את הדייטים שלו. שרון לבשה מכנסי שרוואל רחבים מבד קשמיר
דק, וגופייה עם הכיתוב: "תל אביב - דלהי" בעברית ובהודית.
"את לרצות אני לעזור לך להוריד גופייה?"
שרון צחקקה.
ריי פשט את בגדיו, ונשאר עירום. שרון נחלצה מהגופייה.
אצבעותיו חלפו בתנועות ארוכות על פני פטמותיה, מותירות אותה
מחייכת.
ריי המתין, מבטו עובר מהטבעת האליפטית שלו היתרה לנקב המוארך,
ולגשבוביות הרכות המעטרות את המרחב הזה. לפיה הקמוץ בהחלטיות.
שרון המתינה אף היא, מבטה באוויר.
היא לא הבחינה בו חופר באצבעותיו גומחה בקרקע החולית, אבל
כשראתה את מבטו מכודן קדימה, קימרה את גווה.
אך לבטלה, ריי כבר נעץ את איברו בקרקע, בוטש בה. משמיע קריאות
גרוניות רכות. באצבעותיה רשמה על מקלדת ועל מקשים וירטואליים:
"הפסדתי במערכה".
כשסיים, חייך אליה:
"You can have it" הכריז בנדיבות, מכפתר את מכנסיו בעמידה.
"Could you bring me some more" לחשה, בעוד היא כורעת על
ברכיה, מלקטת את הנוזל היקר באצבעותיה, היישר לתוך רחמה.
"You want to taste it" היה נדמה לה שאמר, בעוד הוא מתרחק
בצעדי און.
היא תחבה פנימה גם את חוטמה, מריחה ריחו של צורן, מעורב בשפיך
בדולח שיחד מזכירים לה את נעוריה בכרכור, הגבעות של הפרדסים.
הימים שלא ישובו עוד.
לא מאמינה, הביטה בתלת מימד הולגרמית. ניצב רועי בבגדי "קן"
הבוב, אוחז בידו האחת טבעת עשויה "לופ" של מחשב, כורע על
ברכיו, מבקש את ידה מאביה. אין ספק, ב"מלחמה" הבאה ננצח בעזרת
טכנולוגיה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי ייתן
ובגלגול הבא
יהיו לך בעיות
בעיכול לקטוז!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/8/06 13:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יצחק-צחי מלמד

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה