אני חייבת לומר משהו, ואני חושבת שמצאתי את הבמה המתאימה
להודעה המשמעותית הזו. לא קל לי להודות בזה. הרבה אנשים יחשבו
אותי למשוגעת או יחשבו שאני לא לוקחת את הכדורים שלי בבוקר.
אבל אני אתעלם ממה שהסביבה תגיד ופשוט אוציא את זה. כבר הרבה
שנים שאני מחביאה את הסוד הזה אצלי. אין לי הרי ברירה. אנשים
מסוימים יחשבו שזו סטייה, אבל אני חושבת שזה דבר נורמאלי
לחלוטין.
זה התחיל מילדותי. הייתי יוצאת החוצה ומסניפה. אח, זה היה
נפלא. עם הזמן התרגלתי לזה עד שזה הפך להרגל מגונה. כל פעם
שקרה שהיה את זה בחוץ הייתי יוצאת החוצה, הולכת קצת, מאמצת את
אפי ומסניפה אותו פנימה.


כן... סמים עושים די רע לבנאדם.


אבל ריח של גשם? במה הוא כבר יכול להזיק?