ואז פתאום הכל קפא ואני חזרתי לעצמי, בבום.
מנסה לקלוט במהירות איפה אני ומה בדיוק קורה כאן.
אחרי מספר שניות אני מבינה שבאמת הכל נעצר מסביב, ואני יכולה
לקחת את הזמן. אז התחלתי להסתובב לי ככה באיזי בזירת הפשע.

דירה.
זוג.
שני ילדים.
מרפסת עם עציצים.
וילונות מאיקאה.
כלים משומשים זרוקים בכיור.
מילים קשות תלויות באוויר.
לאט לאט אני נכנסת לאטרף.
פותחת מגירות.
מציצה באלבומים.
קוראת מיילים.
מנסה לפתור את התעלומה הזאת.
גופה לא מצאתי, אבל אני אומרת לכם, משהו מת שם.
בטוח.

איש.
אישה.

מריחה את העצבים באוויר.
פותחת מגירות, נוגעת להם בדברים, רק ככה להסתכל, לחשוב, לעשות
הערכת מצב מדוייקת
ולתכנן איזה אסטרטגיה או שתיים.

וזה מה שראיתי:
בתנוחה לא טבעית, צעד צעד.
לחטט בלי להשאיר טביעות אצבע, לשנוא בלי להיתפס.
ממש יסודי.