בקומה גבוה מול הים עמדנו והבטנו בקסם,
היינו יחד, אחד עם השני מבלי שאיש היה שם מלבדנו.
רק קסום של שני אוהבים המחכים ליום הזה,
יום שהגיע וקסום הוא מכל הימים שהיו לפניו.

נסענו ביום שטוף גשם לאכול את ארוחת הבוקר שלנו,
בכרטיסים שאמך קנתה לנו, נסענו כדי להיות יחד, לחלוק הכל.
להיות לבד להרגיש אחד את השני ולדעת שאיננו לבד בעולם הזה.
ישבנו לאכול ולהיות, אכלנו ודברנו והזמן חלף לו מבין האצבעות,

זמן מאושר, הזמן זרם כנהר המציף אותנו בטיפות וממלא אותנו.

הלכנו לטייל כי עדיין לא הגיע זמננו, נסענו במונית כירד גשם,
הגשם ירד אבל לא עלינו, מעולם לא היינו מאושרים כמו באותם
רגעים.
טיילנו חבוקים, מחפשים את הפינוקים הקטנים שימלאו אותנו.
מצאנו את עצמנו מדברים. וכאב מילא אותך, כאב ישן, חבר שתמיד
מבקר מבלי להודיע, ישנו רגעים כדי להפיג את הכאב. כאבתי איתך

חזרנו יחד ברגל כי השמש הפציעה,
הולכים לאורך החוף, מביטים בגלים הנשטפים לחוף.
עמדנו בלב החוף מחובקים, עומדים רגעים ארוכים מחובקים מבלי
שהזמן יעבור, רק את הגלים שמענו ואת פעימות לבנו.
היינו יחד הכי קרובים, הכי אוהבים. לא רצינו לעזוב אבל רצינו
להיות יחד.

קיבלנו את החדר, את אותו חיוך שמילא אותך לא יכולתי לשכוח.
את אותו אושר שמילא אותך, את הצילומים שבקשת לצלם כדי שלא
נשכח.
איך אפשר לשכוח את הרגעים האלו, כיצד אפשר לשכוח את האהבה
הזאת.
עמדנו מחובקים מנשקים אחד את השני מבקשים למלא אחד את השני.
התפשטנו והיו ערומים, אוהבים, מאהבים, מתענגים ומענגים, היינו
שבויים בחלום
חלום מתוק של אושר שלא רוצה להסתיים.

לא עזבנו את החדר, לא עזבנו את המיטה שהייתה כל העולם שלנו
ומעבר עליו.
המיטה הייתה העולם שלנו, עולם שלא בקשנו לעזוב ולא רצינו לעזוב
אחד את השני.
גם שהלכנו לישון לא עזבנו אחד את השני.
אם המיטה הייתה העולם, האמבטיה הייתה החלומות שלנו, הרגעים בהם
הינו חבוקים בתוך
אותו קצף קסום במים חמים, הרגעים בהם היינו שקטים וחלמנו את
החלומות שלנו.
האמבטיה הייתה המקום שעליו בקשנו לשוב כדי להיות יחד כדי לדבר
כדי להרגיש אחד את השני.

פעם אחת עזבנו את החדר, את המיטה את האמבטיה את המלון.
עזבנו כדי לפגוש חברים שמזמן לא פגשנו, עזבנו אותם והלכנו
לשתות משהו להיות במקום חדש.
מקום שטרם היינו בו, לנסות דברים חדשים כדי להיות איתם.
ישבנו על שפת הים אחד ליד השני,
מביטים בגלים המתנפצים על החוף,
יודעים שזהו אינו חלום אך הכי קרוב שיכול להיות.
אהבנו אחד את השני עד שלא יכולנו לעזוב אחד את השני.
חזרנו לחדר כדי להפשיט אחד את השני כדי להבין עד כמה התגעגעו
להיות אחד בזרועות השני,
עד כמה המיטה חשובה לנו עד כמה אנחנו מבקשים להיות קרובים אחד
לשני.

עזבנו את המלון את החלום שמעולם לא נשבר כנותר רענן וקסום גם
היום.
הלכנו לרהט את הבית שלנו שעדיין לא היה קיים, הלכנו לראות את
הרהיטים,
לראות את החלומות שימלאו את הבית שלנו שביקשנו לבנות.
לראות את הצלחות והסכינים,
לראות את חדר השינה שלנו ושל ילדינו שטרם נולדו.
לבנות את החלום שלנו מרגעים קטנים.
להיות איתך לחלוק איתך עולם שלם שמעולם לא נראה שלם יותר,
אמיתי יותר ומוחשי יותר.

עזבתי את ביתך אחרי נשיקה ארוכה, נשיקה לפני שאני חוזר לבסיס
לשוב,
לשוב לחיים האפורים והרגילים אבל עם חלום גדול.
חלום שרקמנו ביחד, חלום שהוא שלנו שתמיד נשאר קסום ומיוחד גם
היום
כאשר אני מביט בו.
נסעתי נסיעה ארוכה שבהם הרגשתי אותך יושבת לצידי, מדברת איתי
חולמת איתי
מלווה אותי בנסיעה הארוכה מאותו חלום שהוא מתוק וקסום.
חלום שלא התנפץ למול המציאות, חלום שהוא חזק מאותה מציאות
שאולי התנפצה או אולי רק נסדקה.