בבוקר לא רצה לחשוב על הבחורה. לפנות ערב לא רצה לחשוב על
הבחורה. בלילה שיחזר את הבחורות כולן, ניסה להזכר באותו המצב:
לא רוצה לחשוב על הבחורה בבוקר, לא רוצה לחשוב על הבחורה כל
היום. לא רצה לחשוב על בחורות. ניסה להזכר באותו המצב. יוצאות
הדופן הזכירו לו איך רגעים נולדים בלידת עכוז, או נאספים אל
המלאי לשחזור, ורק המוטציות משרטטות את הגוון על גבי צורת
התבנית. כשהצורה מושלמת, התבנית מעניינת יותר מהפרט. כשהפרט
חורג, הוא מעניין לכשעצמו. גם ההפרש בינו לבין התבנית מעניין,
זכר, ונרדם.

היום יאכל חומוס. אחרי שישלם את חשבון החשמל, יפצה את עצמו
בחומוס. אם אתה אומר "היום החומוס טוב", או "היום החומוס, משהו
מוזר איתו". עונים לך בחומוסיה: "בכל יום חומוס חדש". חשבון
החשמל שונה מחודש לחודש. אין לו תבנית, אבל יש לו ממוצע, זכר.
אחרי החומוס אפשר לחשוב שוב על התבניות, או להתקדם קצת ולהדביק
את הדדליין, או לסירוגין. בינתיים החשמל והחומוס.

אתמול היה יום שבת, היום ראשון. אתמול בלילה הבחורה טסה
לאירופה, היום היא באירופה. אילו ידעה שכל השבת חשב עליה. אילו
ידעה שהיא חשובה לו עכשיו. לא רק על החומוס או על הפרוייקט היא
מאפילה, כבר בשבוע שעבר הסיחה את דעתו מחובות ומצרכים. היא
מאפילה על אירופה ועל העולם כולו, גם על התרבות, על ההיסטוריה,
על הפילוסופיה, על הלוגיקה אולי. מאתמול גדלה עד שאין כמעט
מקום שאינה ממלאה.

אנשים מתו אתמול, קרוב לודאי. רוב מודעות האבל לא משקרות
בפרטים. טיפת חומוס נשרה על פניו של מלך השערים. דיסק רגאיי,
הוא כבר מכיר אותו. בכניסה תור, בדוכן חומוסאי, ושתי מלצריות
מתרוצצות בין שולחן אחת לשולחן אחת עשרה. בשולחן שלו, אפשר
להצטרף, יושב גם העיתונאי. בפגישתם הראשונה זיהה מייד את
מקצועו, המערכת נמצאת הרי מהצד השני של הכביש. באמצע החומוס
הוא יודע כבר בודאות, הוא יבקש תוספת היום.

בהולנד, עכשיו, קריר. אולי היא לובשת את מעיל העור שהכיר
בחורף. אולי קנתה לעצמה מעיל חדש, זה מתאים לה. בזמן התוספת
הוא מבין - היא הסתפקה במעיל הדק, האופנתי הרבה יותר. כזאת
היא, אופנתית. דוקא אצלה, הוא חושב, זו תכונה נאצלת. אצל
האחרות? היא יוצאת דופן, הוא נזכר. החיבה הזאת לאופנה היא
מוטציה על תבנית. הפרט חורג ומעניין לכשעצמו. גם ההפרש מעניין.