השטן ואני חברים טובים כבר מכיתה ז'.
היינו נוהגים לשבת מחוץ לכיתה ולצחוק על הבנות. תמיד כשהן היו
משחקות גומי הוא היה מסתכל עליהן עם החיוך השטני ואז מישהי
הייתה נופלת. היה לו גם צחוק שטני כזה. נו מה אתם רוצים, הוא
המציא אותו.
הכי הוא שנא היפוכונדרים,
"זה יש לו מי עדן בברך מרוב שהוא היפוכונדר"
"ההוא מסתובב בארנק עם כבד ספייר"
הם היו פשוט מרגיזים אותו.
אני לא אשכח שפעם הוא קרא לי למשרד שלו, אני בדיוק תחזקתי את
אחד הלהביורים  ליד משרפות שאננים.
"תראה את זה, נהרג בתאונת אופנוע אחרי שבגד בחברה שלו."
"אתה מביא אותו הנה?" אני שואל אותו.
"ברור אני מביא אותו לפה. גם בגידה וגם אופנוע? הוא יהיה אחד
מרוכבי אופנועי השאול..." הוא מחייך את החיוך השטני שלו.
"אבל תראה מה היא רושמת לו!" אני מנסה לתת למסכן הזה תקווה.
"אוי תפסיק... ניתן לו שבועיים ונראה."
אחרי ההלוויה הוא הגיע אלינו. בחור יפה דווקא. שחצן מאוד.
"פה אתה ישן, פה אתה משחיז את השיניים וזאת החליפה שלך. תתארגן
על עצמך ותעלה אח"כ למשרד, הוא רוצה לדבר איתך", אני מסביר
לו.
"מי זה הוא?" הוא שואל אותי.
"אתה תראה".
.
"תראה, חברה שלך כתבה עליך ש"בנאדם לא מת עד שלא שוכחים אותו"
ומבחינתי זה אומר שקצת סידורים ואתה חוזר למטה. השאלה היא מה
אתה רוצה?" השטן אמר לו אחרי שיחת ההכרות הראשונית.
"בוא תגיד לי מה אתה מציע לי פה?" הוא שואל כאילו מתנהל פה
מו"מ.
"אז ככה, יש לך פה אופנוע עם דלקן, אתה יכול לנסוע חופשי, למות
אתה כבר לא יכול, בחורות שיעשו הכל בשבילך, כי הן עשו את זה גם
כשהן חיו. קצת חם פה, אבל ביננו, גם ככה אתם מעדיפים את הקיץ,
לא ככה?
מצד שני, אני יכול להחזיר אותך למטה, נגיד שהיית בקומה או משהו
כזה. אז אחרי שכולם יתרגשו מזה שחזרת לחיים, אתה תחזור לחיים
שלך, למצוא עבודה זמנית קבועה, לחזור לחברה שלך שבבוא היום
תתחיל לשאול לאן אתה יוצא, מה אתה עושה, למה אתה לובש את זה
ולא את זה, אני שמנה, אני יפה, אתה אוהב אותי, כמה אתה אוהב
אותי, אל תגיד לי איך לנהוג, אני לא אוהבת כדורגל, מה זה נבדל,
מי זאת, וזאת וזאת ולמה הסתכלת עליה אם אתה לא מכיר אותה ולמה
ואיך.... אחרי חמישים שנה שתעבוד באיזו חברה, תקבל שעון יפה
ואולי אפילו תעודה לתלות על הקיר, הילדים שלך כבר לא יבקרו
אותך ואתה תחזור אלי אחרי שתמצא את עצמך מזיל עליך ריר בבית
אבות עלוב... אז מה אתה אומר?"
"פתאום זה נשמע אחרת, כאילו החיים שלי למטה זה הגהנום האמיתי"
הוא מבין איפה הוא נמצא ואיפה הוא היה.
"כן, עכשיו מה שנותר לך לעשות זה להפחיד אותה בחלומות כדי שהיא
לא תרצה אותך יותר" אמר לו השטן.
"הלילה זה יסתיים" הוא יצא מחייך מהמשרד.
.
בלילה הוא נכנס לה לחלום. הוא ראה אותה בוכה עליו. הוא ראה את
הנשמה שלה זועקת מתוכה, הוא ראה את המחשבות שלה, על הבית שהיא
חלמה לבנות איתו, את המשפחה שהיא חלמה לגדל איתו.
הוא פתאום הרגיש געגוע חזק אליה, הוא רצה שיהיה לה טוב, שלא
תסבול בגללו...
.
"אני חותם וויתור" הוא נכנס ושם את הטפסים על השולחן.
"וויתור?! אתה השתגעת? אני מציע לך פה חיים שלמים, בלי בלבולי
שכל!" התרעם עליו השטן.
"לפה אני גם ככה אגיע מתישהו, ובינתיים אני רוצה לחזור לחיים
חסרי החיים האלה, כי שם חיוך אומר משהו, נשיקה וחיבוק זה דבר
שיכול למלא אותך. יש שם דמעות שאומרות הכל. יש שם סופות רעמים
וברקים בחורף ואפשר להתכרבל תחת פוך עם אהובת ליבך, יש שם שמש
חמה בקיץ ואפשר ללכת לים עם חברים. שם יש לי משפחה שאוהבת
אותי, אחים קטנים שמעריצים אותי ואחים גדולים שחיים בשביל שאני
אעריץ אותם. יש לי אימא שדואגת לי בכל פעם שאני יוצא מהבית,
שמבשלת לי ואוהבת אותי. יש לי אבא שגאה בי למרות שאין כ"כ על
מה ויש לי חברה, שלמרות שבגדתי בה פעם אחת, אני אוהב אותה יותר
מהכל ורוצה לבלות את כל ימי חיי יחד איתה. שם יש את מכבי ת"א
בימי חמישי, את גמר כוכב נולד פעם בשנה, יש את מיטב
הסטנדאפיסטים על במה אחת ב"יום טוב", ששטוס, יש את "ארץ נהדרת"
ואת "פיק אפ" עם בר רפאלי! חוץ מזה  פה כולם כועסים כל היום,
זה כנראה החום, ראיתי שאפילו לקבצנים פה מחובר רדיאטור..."
.
השטן ואני חברים טובים עוד מכיתה ז'.
אני מכיר אותו כמו שאף אחד לא מכיר אותו ואני זוכר את הפעם
הראשונה שהוא נתקל במשפט "בנאדם לא מת עד שלא שוכחים אותו".
אחרי שהוא שמע את זה הוא חשב לעצמו, "יהיה קשה עם בני האדם
האלה כי ביננו, בנאדם לא מת עד שלא שוכחים אותו, ורבים מהם
עתידים לחיות לנצח..."
חוץ מזה, בכל זאת, הבנאדם רצה לראות את בר רפאלי, יש דברים שלא
אומרים להם "לא".
אחרי הכול, גם השטן הוא בנאדם....