עדי מקדואל / 17:03 |
במשך ארבעים הדקות האחרונות חיכיתי. בלי ספר, בלי סיגריה, בלי
מוזיקה ובלי סבלנות.
כשהוא הגיע הוא חייך ושכחתי הכל.
הוא נישק אותי על הלחי וחיבק אותי חזק.
כל הגוף שלי כאב. לא יכולתי לספר לו על הבחור בלי הפנים ששכבתי
איתו לפני יומיים. לא זכרתי ממנו כלום.
הוא אף פעם לא מחכה לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|