|
קבור בדיונת חול
מקשיב
עת הגרגרים לוחשים סביבי
חיכוכם האיטי
כהרמוניית אהבה
עתה
אני גורר אותך איתי מטה
במילים רכות במשיכה עיקשת
בוכה ומפחדת
את לא מקשיבה כמוני.
אוזניי מלאות
באותו קול חיכוך דק דק.
מחשבות מפוזרות
וגופים מאוחדים,
בזמן שאנו אובדים איפשהו
בין מליוני גרגרים. |
|
|
תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?
לארה קרופט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.