הוא תמיד ידע שהסוף יגיע.
הוא תמיד ידע שבאיזה שהוא שלב הכל יגמר.
הוא תמיד ידע שלא תמיד יוכל להישאר,
שלא בטוח שיוכל להסתתר.
הוא תמיד ידע שאף אחד לא באמת,
הוא תמיד ידע שאף אחד לא סתם.
הוא תמיד ידע שזה לא נורא,
למרות שאין לו אף אחד שבאמת שם.
הוא תמיד ידע שכולם מדברים,
הוא שכנע את עצמו שזה לא מזיז לו.
הוא תמיד ידע שהוא לא כמו האחרים,
ובכל זאת נשאר איתם פה.
הוא תמיד ידע שלא כל שיעשה יהיה נכון,
הוא תמיד עשה מה שחשב.
הוא שקל הכל מימין ומשמאל,
וגם אם ראה שזה לא צודק המשיך במעשיו.
הוא תמיד ידע שלא הכל הולך,
אך האמין שזה יכול לנסוע.
הוא תמיד ידע לכל אורך הדרך,
שסופו יוכל להיות בגיהנום ולא ברקיע.
הוא תמיד חשב שלחשוב זה מיותר,
הוא ידע שלא משנה מה, אצלו זה לא ישנה דבר.
הוא תמיד ידע שהוא לא תמיד יודע,
הוא התנהג כאילו הוא יודע הכל.
הוא תמיד ידע,
תמיד חשב,
תמיד שקל,
הוא לעולם לא אהב.

הוא תמיד ידע שהסוף יגיע.
והוא יגיע, באמת.
אך עד אז,
כך את עצמו הוא שכנע,
שלעולם לא ימות,
למרות שהוא כבר מת.