מי מאתנו לא מבקש לעצמו שלווה
המשולה לפני אגם במנוחה?
מרהיב אני לבקש לעצמי
שלווה בה לא תופר מנוחתי
וחשבתי שאם אבקש כאגם קפוא
אגיע אל שלוות כליל השלמות.
אל פני האגם מושלכות תדיר אבנים
המסעירות פניו לפרקים
ומעוללות בהם סערת מבוכים
אך, אם היו פני האגם קפואים?!
במילא, אין החיים מתרחשים על פני הדברים
כפי שבמבט חטוף לפעמים נראים.
שם, עמוק במצולת הוויתם
יכולים החיים להתנהל במלואם,
לשכון לבטח, הרחק מכל חידה וזר,
אילו יקפאו פני האגם, שם -
לא יוכלו אבנים שהושלכו לחדור בעדם.
שם - בעולם ומלואו החי במרחבי שלוותו הנחבאת
אולי יהלום בי לבי ביתר קצב, ביתר-שאת.
02/06/06
|
