בשמיים שלך עננים הקדירו
טיפות קטנות של גשם על ראשך מטפטפות
שחורים כתהום את שנתך הדירו
זולגות דמעות הרקיעים, את בטנך מלטפות
וראשך נד ותולה מבט בקרקע
הקופאת בלובן חודרני, קפוא וגובר
במוחך מתנודדת מטוטלת המועקה
וקורו העז של הפחד בין עצמותייך עובר
אך מתנוצצת קרן אור ודקה היא כשערה
רחוקה היא אמנם, אך כמוה תקוותך
ונוגעת את בה וכמו בגל סערה
חום האהבה קורן, מעביר אצבעותיו על עורך
אך נעלמת העלומה חרש בין עננים
ומופיעה, מי יודע, אולי בקיצה של תבל
אך אל תתני למטחי המים את שרירייך להנים
רוצי בחושך, חפשיה, עד תש כוחך ונובל
כי משקולות של יאוש לא יוכלו לך
כמו גם זרי קוצים של יגון על מצחך המדמם
עוד תחזי אל מולך בעלומה, באור השמש הקולח
ותעמדי תחת נוגה השמש, את גופך העירום תחמם
מוקדש לליטל יקירתי.
ה-2 ביוני, 2006. |
