בלילה שלם, שטבול בשתיקה,
אני מקשיבה למנגינה עצובה
שמטיילת בראש, בתוך רחוב העצב
היא לא מוצאת את הדרך לצאת.
אין לי אפשרות לעזור לה.

בלילה שלם שמשמיע קולות,
אני בוהה בכוכבים ומריצה שאלות
שרצות במעגל בתחתית הבור,
ואין אפחד שיסביר לי:
"למה אני לבד".

העצבות נעולה עלי,
הפסקתי לומר לה ללכת.
אף אחד לא חושב עלי,
לפחות העצבות מתייחסת.
לילה שלם שכולו ירח,
חוץ ממנו אין לי אור שזורח.
לילה עצוב שנבלע בבדידות,
ואני נעולה בעצבות.

בלילה שלם שחודר לחלון,
נשאר לי רק לחלום
ולהמציא אגדה.