אין דבר שאמור לעניין מישהו,
לא כתוב כאן כלום.
אין רגשותיי ירגשו אף אחד,
לא ייכתב, גם לא רגש אחד.

ברגעי הקטבים לא הסתרתי דבר
שנלקח בשלגים מגגות העבר.
עוד איש, המשיך שוב ללכת,
לא שמע על קפיאת השלכת.

לא כתוב כאן כלום,
גם לא שום שיר שנחרט על רעי.
כלום ששוקף בין רעי ללבי,
כובל בין כנפיו וצובט משאלתי.

לא כתבתי כלום:
-שום שיר שמושקה בדמעות,
לא צמח אל עומק לילות.
-לא בדידות בגשמי העצבות,
שגרמה לשיברון בפשטות.

בימים מגשימים מלילות בוכיים,
השלוליות לא עמקו בשבילי.
כל רעמים שוב בורקים לכתובים,
בלי לראות כל שפכה, בשביל מי.

לא כתוב כאן כלום בודד,
כתוב על געגוע רב בלב.
לא כתוב לערעור רחמים,
כתוב לריפוי שתיקותיי בימים.

רגשי רגשותיי יפעמו מקרני,
צמיחת משאלות תפסק מיד.
הפסקת הכאב לא תתחיל בחיי,
חיי שצורחים בשיריי.

כתובה הרגשה שלי, במקרה,
אינה קריאה, כי כאן, כלום.
כתובה סערה מתפרעת במכרה,
אינה ברקת יפה, ואינה, כאן כלום.
-אני לא כתבתי כלום.