יושבת, משתדלת ללמוד.
יוצאת להפסקת סיגריה, חוזרת לדבר איתי.
מספרת לי עליו.
מקבלת עצות ממסומם מטורף;
אחד פחדן שמעשן כדי לברוח ממציאות קשה
שלא מתאהב כי זה כואב
אבל יש לו חברה בשביל ה"אהבה".
שיחשבו שהוא נורמאלי ורגיל.
היא מספרת שנמאס לה מהסיגריות
אני לא מבינה כבר כלום,
היא רק התחילה, היא בעצם אוהבת לעשן...
היא מבולבלת.
אני זורקת את הדפים הצידה,
מכרסמת את העט.
אולי גם אני אתחיל לעשן.
אני לא אומרת כלום.
אני אף פעם לא אומרת כלום.
תגידי מה את חושבת,
היא צועקת עליי.
אני מחייכת, מצחקקת.
לוקחת לה את הסיגריה מהפה.
שתבין לבד.
היא רוצה.
אני לוקחת שאיפה עמוקה.
מרגישה את השחור העמוק
מאנפף סביב
שורף אותי מבפנים
long live the queen!
היא מסתכלת במבט שואל.
שמזכיר לי שנחנקתי
וצריך להשתעל.
היא מסתכלת
אני רואה אותה מבעד לדמעות שלי
היא בוכה מבפנים
ואני מזילה את דמעותיה.
סוף סוף
זה הפוך.
היום אני בוכה
והיא מזילה.
תמיד זה ככה.
איך התגעגעתי אליה...
אני אוהבת אותה...
גדלנו...
אני לא אומרת כלום.
מוחה את הדמעות.
התגעגעתי אלייך
היא אומרת לי.
כן... שנתיים..
הסיגריה עוד אצלי ביד
היא רוצה לקחת לי אותה
לא רוצה
זה גורם לי להרגיש חזקה
את יודעת, בגלל זה את מעשנת.
מספרת שהוא ניסה לזיין אותה,
מזכירה לי מקרה דומה שקרה לי.
מצחקקות.
שימות.
מחר אני אצא עם חבר שלו.
מצחקקת.
ובוכה מבפנים
את הדמעות הפעם
מבטא החיבוק.
יהיה בסדר...
גם אחרי שנתיים.
אנחנו עוד פה.
למרות הכל...


לענברי שהייתה פעם ה"תאומה" שלי...