אמא
קמה בבוקר
פתחה את החלון
נשמה את האוויר
בוקר יום ראשון

הכינה קפה
קראה קצת בעיתון
התלבשה יפה
הסתכלה על הארון
("עומר?")

חוזרת היא בערב
ערב יום ראשון
מאכילה את הכלב
פותחת את הארון

מוציאה את הבגדים
מחפשת תכשיטים
הארון בבלגן
ואני
שם בפנים

"עומר?" היא שואלת
"אני עוד מעט חוזרת"
את הארון היא סוגרת
ונפרדת

ואני שם מסתתר
בין הכריות והבגדים
נושך ומשתחרר
רוצה
להרגיש את החיים

מתקרב אל הידית
מריח
ריח אדיר
הדלת נפתחת
קשת באוויר
מרגיש
את החופש

צעדים חזקים
דלתות נפתחות
אימא בעצבים
זורקת שאלות
צועקת "למה?"
בעיניים אדומות
"אוהב אותך" עונה לה
טורקת תדלתות

בוקר יום ראשון
כבר לא בארון
פותח את החלון
קורא קצת בעיתון

פוגש את אלון
מרגיש שהוא האחד
נרדם אתו בערב
בלילה שנינו לבד

פותחת את הדלת
בוכה ומתעלמת
לא מסתכלת עליי
הולכת ונרדמת

שונאת אותי
מסתתרת ובורחת
נגעלת
כשרואה את שנינו יחד

נכנסתי לדיכאון
נפרדתי מאלון
זרקה אותי מהחלון
מחפש מקום לישון

שונא את החיים
נמאס מריגושים
נשאר
בלי
משפחה
נשאר בלי חברים

ומאז אותו היום
אותו הזיכרון
מנסה לשכוח את הרגע
שבו יצאתי מהארון