שמרית דהן / פולק |
אהבת אשה למחרוזת של עם
שני ראשים בכובע תכלת רחב
שוליים, היא מזמזמת
היה לי לכפפה אבל האביב מקדים
לחמם כפותיה חסרות הציפורניים
(כמו אצלי, כשאין חלון לפתוח בשביל לעשן)
לשתינו אין במה להיאחז יותר
אני משקרת לעצמי ומוחאת כפיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|