[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"ערב טוב."
פקידת הקבלה הרימה את ראשה. הדבר הראשון שהיא ראתה מולה היה
זקן לבן וארוך. כבר מהרגע הראשון היא ידעה מי הוא. הזקן הארוך
חשף אותו, והבגדים המרופטים ומקל ההליכה רק תרמו לזיהוי המהיר.
הוא נראה כמעט קריקטוריסטי, וכל כך התאים לסטריאוטיפ שהיא
הכירה. בכל זאת בחרה לשאול אותו לזהותו.
"אני האושר," הוא חייך, וחיוכו לא הותיר שום מקום לספק. הוא
באמת היה האושר. העיניים הבהירות שלו נצצו בהתלהבות נערית
שעמדה בניגוד מוחלט לחזותו המבוגרת.
הפקידה החזירה לו חיוך, אלא שהחיוך שלה היה שונה כל כך מחיוכו
שלו. החיוך שלה היה מרושע כמעט. "אנחנו לא זקוקים לך פה."
האושר החוויר לרגע. הוא הביט בה, המום כולו, מנסה להתגבר על
ההפתעה שאחזה בו. איש מעולם לא הגיב ככה לבואו. לבסוף הוא הניח
את שתי ידיו על השולחן שלה בניסיון להביע סמכותיות, וחייך שוב.
"אין דבר כזה. כולם זקוקים לי."
"אנחנו, לא." היא ענתה בהבעת שביעות רצון וחזרה להתעסק
בניירות שלה, לא מוכנה לתת תשומת לב מיותרת לאף אחד, אפילו לא
לאושר.
"גברת," האושר סירב לוותר. "אני חושש שאת לא מבינה. אני האושר.
כולם זקוקים לאושר. אנשים מצפים לי שנים עד שאני מגיע. שנים!
ואלה עוד אנשים ברי מזל. יש אנשים שמחכים לי כל חייהם, מתפללים
שאני אגיע, ואני לא בא. את לא יכולה לסלק אותי."
"אדוני," הפקידה הישירה אליו מבט חד. "אנחנו לא צריכים אותך
פה. אנחנו מסתדרים יפה מאוד גם בלעדיך."
"את יודעת מה יעלה בגורלכם אם אני אלך מפה." הוא אמר בחומרה.
היא חייכה חיוך מצמרר. "אבדון."
האושר זינק אחורנית בבהלה, אחר כך התעשת והזדקף מולה בשנית.
"אני רוצה לראות את האחראי פה." הוא הרים את קולו.
"אני האחראית." היא ענתה.
"עם כל הכבוד, גברת," הוא גיחך בבוז. "את רק פקידת הקבלה."
"אתה טועה, אדוני." ענתה הפקידה בגאווה. "אני האחראית פה.
תסתכל - " היא החוותה בידה אחורנית. עשרות רגשות התגודדו
מאחוריה באקסטזה מוחלטת, קופצים זה על זה במה שנראה כמו שילוב
של ריקוד מוזר כלשהו עם אלימות של ממש. "הם כולם תחת שליטתי."
"מה הם עושים?" תהה האושר, לא מסוגל להסיר את מבטו מהרגשות
המתכתשים.
"פוגו." ענתה הפקידה.
"אני לא שומע מוזיקה." אמר האושר.
"הם שומעים." הבעת סיפוק התפשטה על פניה כשהיא ראתה את החרדה
שאחזה בו.
"אלוהים אדירים," לחש האושר בבהלה. "אלוהים אדירים, את
השגעון!"
"בהחלט." היא חייכה. "ועכשיו, כמו שאתה ודאי מבין, אתה לא רצוי
פה."
האושר נסוג אחורנית בהיסוס, נאחז בקושי במקל שלו. "אני לא
מבין," הוא מלמל. "אני לא מבין. את לא אמורה להיות בראשם. את
אמורה להיות חלק מהם - " הוא הצביע ביד רועדת אל ערימת הרגשות
שנוצרה בינתיים מאחור. "את לא יכולה לשלוט עליהם. כשאת שולטת
עליהם, את מונעת כל אפשרות לגאולה, להצלה, של האדם שאת ממונה
עליו. את הרי יודעת את זה!" הוא סיים בהאשמה.
"אני יודעת." כעת היה תור השגעון לגחך. "אבל מה אתה תוכל לעשות
בנידון? שום דבר. אתה הרי יודע את זה." היא הוסיפה בלעג. "אני
מציעה לך שתלך, אם אתה לא רוצה שאני אפנה אותם, את כולם, נגדך.
הרי לא היינו רוצים שהאושר ייכחד מן העולם."
"אני אתלונן עלייך." אמר האושר. "אני אתלונן עלייך, הם יגרשו
אותך מכאן."
"תתלונן." השגעון משכה בכתפיה. "עד שמישהו יחליט לעשות משהו,
כבר לא יהיה להם נגד מי. הרי בעצמך אמרת שבלעדיך, אנחנו
נידונים לאבדון."
"את יצאת מדעתך." קרא האושר. "את יצאת מדעתך." קולו דעך כשהוא
הבין עד כמה דבריו כעת הם טיפשיים. הניצוץ בעיניו כמעט כבה
כשהוא הסתובב והלך לכיוון היציאה בצעדים איטיים, שבורים.
השגעון הביטה אחריו במבט סתום, הבעה אטומה פרושה על פניה.
כשהדלת נטרקה אחריו היא הוציאה מאחת המגירות שבשולחן שלה טופס
מקומט. האושר היה האחרון שעוד נותר ברשימה שלה, והיא מחקה
אותו, בדיוק כמו שהיא מחקה כמה שבועות קודם לכן את ההזדמנות,
את ההצלחה ואת ההנאה. זהו זה, היא חייכה לעצמה. הכל נגמר.

אני רק המשכתי לבכות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נא לא לדרוך על
הדשא.

תודה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/8/06 5:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויקטוריה בראון

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה