"צריך לנקות", הוא אמר.
לקח לי זמן להבין -
את הקבר הזה לא מנקים עם דמעות,
רק עם מים יבשים.

"שנה הבאה נביא גם סבון"
הוסיף ילדי הקטן
רציתי ללחוש לו:
"אבא, גם לי כואב"
אבל הוא כבר הסתובב
ונעלם.

על קברך המרקיב
כעת - ארבע ידיים קטנות.
בין הפטריות
למצוא, אולי
פסיקים בין האותיות.
למצוא, אולי
זכרון.
  ולו אחד.

כל פעם אנחנו מתמעטים
יש דברים, הם אומרים, שיותר חשובים
ואפילו שאתה מסתכל על כל זה וצוחק
גם בעיניך רואים,
בין כל השנים,
כמיהה משונה לחיבוק אחרון.
גם אצלך מתאדה
עוד זיכרון.
     ועוד אחד.