מדי יום אתם דנים כולכם, בין אם עם אנשים אחרים או עם עצמכם,
בשאלת האלוהים, לא?
השאלה הראשונה שלרוב תעלה היא האם אותו אלוהים קיים בכלל? האם
באמת כל מה שכתוב בספר השחור הקטן הזה שבו חובה לעסוק 12 שנים
לפחות כל חיים נכון?
האם באמת אותו אלוהים לכאורה יצר את העולם המדהים הזה וכל מה
שבו, כולל אנחנו, בשישה ימים?
חלק יגידו לכם שכן, ודווקא כן מאוד! והם לא כולם יהיו עם יותר
שיער בפיאות מאשר בכל הגוף (כולל הראש) ועם מפת השולחן
המניאטורית העגולה הו על הראש שלהם. חלקם יהיו אף ההיפך הגמור
(שכל אחד מכם יקבע מה זה אמור להיות).
אחרים יאמרו שאין מצב, אין סיכוי, ואין אלוהים!
העולם וכל מה שבו, כולל אנחנו, נוצר בתהליכים
פיסיים-כימיים-ביולוגיים ושאר שמות תואר של מגמה ריאלית. אלו
אנחנו שבראנו לעצמינו אלוהים כדי שיהיה לנו כוח עליון להאמין
בו, שכן אנחנו צריכים להרגיש שיש מישהו או משהו ששומר עלינו
ומקשיב ל-Soul-Pop  הכנעני ששרים לו האלו עם הפיאות בבתי הכנסת
ולהגשות הבקשה שמגישים לו השאר לפני השינה.
ויש את האלו שבאמצע.
הם יגידו שאמנם קיימת יישות זו או אחרת לה הם מעדיפים לקרוא
"אלוהים", ושהיא אכן יושבת לה אי שם למעלה בין האטמוספירה
לעננים.
אך לאלוהים הזה לא בדיוק משנה מה אנחנו אוכלים, איפה מתי
ואיך.
הוא פשוט רוצה שנהיה אנשים טובים.
מה זה אנשים טובים? זו כבר שאלה אחרת.
חלק שואלים למה אלוהים לא עונה לתפילות שלנו. האם הוא לא חושב
שכשמישהו מדבר אליו מתוך התקווה הכי גדולה שיש והכאב הכי כואב
שיש זה שווה התייחסות?
אולי כן, ואולי הוא פשוט עסוק בלטפל בכאב הכי מכאיב בעולם
שבמקרה יש לעשרים ואחת מיליון מאיתנו באותו זמן תפילה. רק שלכל
אחד מהם הכי כואב, יותר מלאחר.
אז חלק ממשיכים לשחק את המשחק.
הם ניגשים לבית הכנסת, מתפללים שלוש ולפעמים ארבע פעמים ביום
(מנחה יש פעמיים, להקל על העובדים), לובשים כובעים שמזכירים את
תקופת גירוש ספרד וכל מיני בגדים ותשמישים למען השם.
הם מנסים להמתיק את מצב רוחו של אלוהים, להראות לו עד כמה הם
סאנג'רים שלו ותלויים בו וברחמיו וכמה הם אוהבים אותו.
אחרים, עושים להיפך. הם אלו שעדיין מאמינים בו, אך בוחרים
ומשכנעים את עצמם לשנוא אותו, שהוא רע כי הוא לא עזר להם לעבור
את הבחינה, להצליח עם הבחורה או לרפא את האיידס של מג'יק.
בואו נשים לב אופציות של אלוהים: משרתים חסרי עמוד שדרה שורקים
עצמם לרגליו ומבהירים לו שהם מקבלים ביראה ואהבה כל מה שיזרוק
עליהם - להם הוא לא מרגיש צורך לעזור, וחבורת ילדים סוררים
שמקללים אותו, יורדים עליו ושורפים חתולים -  להם הוא פשוט לא
רוצה לעזור.
ויש את אלו שבאמצע, שפשוט לא יכולים להחליט, אז כשרע להם הם
כועסים עליו וכשטוב להם הם אוהבים אותו.
בעברית זה נקרא צביעות.
ואלוהים?
אלוהים נמצא לו למעלה. כמו שאנחנו אוהבים ביום שישי לשבת
בגנים, גם אלוהים יושב בגן. גן-העדן. שם הוא יושב, עם מכנסיים
שחורים וחולצה של מטאליקה, ושיער שמגיע בערך עד לתחילת הצוואר,
ומאחוריו נמצאים שישה רמקולים, כל אחד בגודל של כל המדינה,
ומפציצים את הגן במטאל.
יש לאלוהים טעם נרחב. שומע רוק קלאסי לפעמים, אבל הכי נהנה
לדפוק את הראש חזק חזק כשמגיע הסינגל החדש של סיסטם.
ואחרי שהוא כבר חורש על כל השירים שהוא הכי אוהב, הוא מוציא את
הגיטרת האפנר שלו, מחבר אותה לרמקולים ומנפיק בעצמו צלילים
חזקים קורעי אזניים, אותם צלילים שלפני קצת פחות מששת אלפים
שנה גרמו לעולם שלנו להיווצר, לפי אותו ספר שחור.
ולבסוף, בערך בחמש בבוקר, אלוהים והמלאכים שלו מוציאים את
הבאנגים, שמים בפנים את אחד העשבים שנבראו ביום השלישי,
ומעשנים. מתמסטלים, נכנסים להיי.
וכשנגמר החומר, הם יושבים שם בהיי שלהם, בסוטול, וזורקים לארץ
כל מיני שטויות חסרות תכלית שלא מעניינים אף אחד, למשל ג'וקים,
חוקים האוסרים על מכירת אלכוהול לגילאים פחות מ-18, ויוסי
שריד.
אז למה אלוהים לא עונה?
זה לא שהוא לא מקשיב. פשוט הוא או לא שומע אותנו, או מסטול
מדי.