אוי חנן!
אוי-יו-יוי  חנן!
בימים ההם
רצינו רק אישה של חלומות
מחייכת ופותחת  
את חיבוקה החם,
זרועות, ירך ושחי,
צוואר, תלתל ולחי.
ריחות ענבר ליטפונו
בין שקעיה ובלטיה  
עת ירדנו בשומים
לצלול באגמיה
ולהמטיר שדותיה.
האחת.

אוי-יו-יוי, חנן!
כל-כך חייכנו, כמה צחקנו, איך שהסמקנו,
על סף ההנצה,
בקצה לילות טרופי שינה,
כשפגשנו את הבוקר
בלעדיה.

היא לא הספיקה להגיע,  
לפני המעידה
למסיבת-פרידה  
בטרם נשכחה.

אוי-יו-יוי, חנן!
אתה כבר לא מחכה
לא לה, לא לי, לא לנו.
אבל חנן, חנן!
גם אין מי שיזכה
לחכות לך.