באישון לילה ירדתי העירה, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, לראות
הכצעקתה?
דם ניגר בנהר הגדול, מתקרש לחוטים דביקים
שנמתחו בין קני הסוף על הגדה.
צפרדעים מתות הצחינו בביבים, צפות על גבן במדמנה,
בטנן המלבינה קרצה לשווא לחסידות,
אפילו הן העדיפו להתרחק מהעיר המקוללת.
פעוטות מכונמים יללו בקיתונים,
מוטלים על מזרונים לחים מייאוש ורחמים,
מגרדים בשנתם הטרופה קרקפת דלוקה.
בחצרות מאובקות רבו בצחוק צרוד צבועים גרומים
ותנים אילמים מיללה, על פגרי תרנגולות מרקיבים.
מבקתות חמר מהבילות עשן שמעתי תפילות ילדים
על ערש-הוריהם, שמתו פעורי-עיניים ופה בדבר.
נשים יגעות, מוכות שחין וצלקות, נאנחו על משכבן,
שפתיהן חרבות, משלימות עם חסד שלא יגיע.
יצאתי לשדות. אור-ירח הבליח בין קרעי עננים שהטילו צל חיוור על
תלמים ריקים.
הלילה הכביד על הנשימה, מחניק את התקווה לאור אחר.
רוח צפונית יבבה מעונה לפתע באמצע ניסן,
נשאה אתה ברד חד-קצוות שניתך על העצים המגוידים
ותלש פירות צמוקים, שטרם הבשילו, אל האדמה הקשה.
נחילי ארבה התגודדו באופק, נערכים בחריקת כנפיים
לעלות ולצרוב את הארץ ברעב הגדול של הקיץ המתלהט.
כלה וקצר-יד מחוכמה,
עייף וסחרחר מרשע,
ימי תומתי רחוקים,
לא ידעתי מה לשאול
נטיתי אוהלי במבוא המדבר
לשבת בפתחו,
לבד
נשאתי עיניי אל החושך
אולי משם יבוא יעקב
ואמכור לו בכורתי.
נקודת המוצא
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-18096-15983374,00.html
נספח - קטעי מקורות
1. ויאמר יהוה, זעקת סדם ועמרה כי-רבה; וחטאתם--כי כבדה, מאד.
כא ארדה-נא ואראה, הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה; ואם-לא, אדעה.
2. ואני אקשה, את-לב פרעה; והרביתי את-אתתי ואת-מופתי, בארץ
מצרים. ד ולא - ישמע אלכם פרעה, ונתתי את-ידי במצרים; והוצאתי
את-צבאתי את-עמי בני-ישראל, מארץ מצרים, בשפטים, גדלים.
3. והיה דם בכל-ארץ מצרים, ובעצים ובאבנים. ויהפכו כל-המים
אשר-ביאר, לדם. כא והדגה אשר-ביאר מתה, ויבאש היאר, ולא-יכלו
מצרים, לשתות מים מן-היאר; ויהי הדם, בכל-ארץ מצרים. כד ויחפרו
כל-מצרים סביבת היאר, מים לשתות: כי לא יכלו לשתת, ממימי
היאר.
4. הנה אנכי, נגף את-כל-גבולך-בצפרדעים. כוח ושרץ היאר,
צפרדעים, ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך ועל-מטתך; ובבית עבדיך
ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך - ותעל, הצפרדע, ותכס, את-ארץ
מצרים. - וימתו, הצפרדעים, מן-הבתים מן-החצרת, ומן-השדת. י
ויצברו אתם, חמרם חמרם; ותבאש, הארץ.
5. והך את-עפר הארץ; והיה לכנם, בכל-ארץ מצרים. - ותהי הכנם,
באדם ובבהמה: כל-עפר הארץ היה כנים, בכל-ארץ מצרים. יותהי,
הכנם, באדם, ובבהמה.
6. הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את-הערב; ומלאו בתי
מצרים, את-הערב, וגם האדמה, אשר-הם עליה. ...ויעש יהוה, כן,
ויבא ערב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל-ארץ מצרים תשחת
הארץ, מפני הערב.
7. הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמרים בגמלים,
בבקר ובצאן--דבר, כבד מאד. וימת, כל מקנה מצרים
8. ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרק אתו משה,
השמימה; ויהי, שחין אבעבעת, פרח, באדם ובבהמה.
9. הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאד, אשר לא-היה כמהו במצרים,
למן-היום הוסדה ועד-עתה. יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת
כל-אשר לך, בשדה: כל-האדם והבהמה אשר-ימצא בשדה, ולא יאסף
הביתה-וירד עלהם הברד, ומתו. ויהוה נתן קלת וברד, ותהלך אש
ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצרים. כד ויהי ברד-ואש, מתלקחת
בתוך הברד: כבד מאד - אשר לא - היה כמהו בכל-ארץ מצרים, מאז
היתה לגוי. כה ויך הברד בכל-ארץ מצרים, את כל-אשר בשדה, מאדם,
ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שבר.
10. נטה ידך על-ארץ מצרים בארבה, ויעל, על-ארץ מצרים; ויאכל
את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד. יג ויט משה את-מטהו,
על-ארץ מצרים, ויהוה נהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא
וכל-הלילה; הבקר היה-ורוח הקדים, נשא את-הארבה. יד ויעל
הארבה, על כל-ארץ מצרים, וינח, בכל גבול מצרים: כבד מאד-לפניו
לא-היה כן ארבה כמהו, ואחריו לא יהיה-כן. טו ויכס את-עין
כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ,
אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ
מצרים
11. ויהי חשך-אפלה בכל-ארץ מצרים, שלשת ימים. כג לא-ראו איש
את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו-שלשת ימים
12. כחצת הלילה, אני יוצא בתוך מצרים. ה ומת כל-בכור, בארץ
מצרים - מבכור פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השפחה אשר אחר
הרחים; וכל, בכור בהמה. ו והיתה צעקה גדלה, בכל-ארץ מצרים,
אשר כמהו לא נהיתה, וכמהו לא תסף - כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה
הכה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השבי
אשר בבית הבור; וכל, בכור בהמה. ל ויקם פרעה לילה, הוא
וכל-עבדיו וכל-מצרים, ותהי צעקה גדלה, במצרים: כי-אין בית,
אשר אין-שם מת.
