הביית הזה שהוא גר בו , כל כך מנוכר , כל כך קר , ותמיד שנאו
אותו, תמיד לא העריכו תמיד אמרו מילה רעה . אמא שלו לא יכלה
להסתכל לו בפרצוף , הוא היה מוזר מדי בשבילה , הוא תמיד נזכר
בשיר של פוליקר עם המפשט אחד כמוני לא יגור כאן עדיף לגור
במלונה.אפאחד לא הבין מה עובר עליו רק חתולה לבנה, יצור תמים ,
היחדי שאיכשהו הראה לו אהבה . ואיך חיים ככה?אייך חיים בלי
אהבה כל החיים? חיים בעצלתיים , והבוקר נמשך או שלא , ואין חשק
לקום, אבל חייבים, השגרה קוראת , מאותת , מראה סימני שחיקה
עצבניים , עניים אדומות מחוסר שינה, מבט קפוא , נשמה קפואה ,
קרה , מנוכרת , כל כך מנוכר לסביבה , מנוכר לעצמו , מנוכר .
וכולם קוראים לו עוף מוזר , בספר המחזור של התיכון כתבו עליו
שהוא סנוב מדי , מנותק מדי , מסתתר מאחורי הדיסקמן מדי ,
והמוסיקה , תמיד אותה מוסיקה , המוסיקה שמאפיינת אותו , וכולם
כבר מזהים אותו לפיה, כי הוא מתלבש ככה , וחושב ככה , וחי ככה
, אנרכיסט , נהליסט אתאיסט ועוד הרבה מילים גבוהות גבוהות ,
מילים שמאפיינות אותו, לא שייך לשומקום ,לא שייך לאפאחד, חיי
בשביל עצמו .לא כל כך מצליח להגדיר את המילה עצמו אבל חיי ,
איכשהו, תמיד איכשהו , לא בדיוק , בערך , בערך חיי, בערך חשוב
, בערך מגיב, ומבולבל, מבולבל כמו הכתיבה שלו , כמו החיים שלו
, כמו.....ומי יבין אותו חוץ מהחתולה שלו? אחותו קרה כמוהו,
אפילו יותר , מן דמות קיצונית שלו , רעה מדי , חשובת רק על
עצמה , מסתירה רגשות ,והוא זקוק לאוזן קשבת , למשהו שיבין ,
שיחבק , שילטף .
הוא פגש אותה בחנות דיסקים יד שנייה והיא למדה אותו הכל , הפכה
אותו לעוד יותר קיצוני , עוד יותר זועם , עוד יותר נהליסט ממה
שהוא היה, והיא אהבה אותו , החזירה לו אהבה , ליטפה אותו ואת
האגו הפצוע שלו , האגו שכמעט לא היה קיים , רק איד מחורבן ,
איד פראי , דבר לא ברור , אפילו הפסיכולוגים לא הבינו את זה ,
וסופר אגו? סופר אגו לא היה לו בכלל , מין יצור נחות , איש ללא
רוח , והשקט הזה , השקט הנורא .שקט שלא היה ברור לו, והוא חיי
בשקט גם לפני שהוא הכיר אותה, למדה אותו מי זה ניטשה , בזכותה
קרא את ניטשה ואת קפקא ואת יום , ואת מייהם , ואת יונה וולך ,
כל העולם התרבותי שלו התפתח פתאום , נהייה יותר מוצק , יותר עם
בשר , והוא בכלל צמחוני ,לא אוכל בשר בגלל עקרונות מטופשים ,
נחמד לכולם בגלל עקרונות מטופשים , ציני מדי , מכוער מדי ,
מפוחד .
ושוב הציניות התשלטה עליו הפסיכולוגים אמרו שזה בגלל שהוא לא
חווה אהבה אמיתית , לא אהבו אותו באמת , והיא ? היא אהבה אותו
או רק חיפשה מישו שהיא יכולה להפוך אותו להיא 2 ? והפחדים שלו
התעצמו פתאום הוא הבין כל כך הרבה דברים , פיתח לעצמו דיעה
מגובשת , הבין עד כמה יש סבל בעולם , עד כמה הסבל שלו הוא שולי
, והרצון לעזור לאחרים , ולדאוג לאחרים צמח , פתאום הוא נמשך
לכל מיני רעיונות , פתאום הוא הבין על מה הקומוניזם מדבר , למי
הוא פונה , לאט לאט הוא הפך לקומוניסט , אבל לא הקומוניסטים של
אז , זן אחר , קורא את המניפיסט של קארל מארקס 20 פעם , מנתח
את זה עם עצמו , עם האלוהים שלא היה קיים בו אפעם , עם אלוהים
שהוא המציא לעצמו , ושוב אתאיסט מדי , מוזר מדי מבולבל, לא
מאמין בעצמו , חולם על עולם טוב יותר , מפותח יותר , עולם
צודק. והיא אמרה לו פעם , אתה נאיבי , מאוד נאיבי , אתה לא
מבין איך העולם נוהג , נכון הוא היה מושפע ממנה אבל התפתח
לכיוונים שונים , כיוונים שלא ברורים אפילו לה , לזאת שהוא אהב
, לזאת שאהבה אותו כנראה בערך , לזאת............

ואפאחד לא הבין מה עובר עליו , איך משתלב הרצון לעזור והזעם
הבלתי מובן שיש בו זעם שאפאחד לא הבין גם לא הוא עצמו ומאיפה
זה בא לו? נכון הוא סבל בחייו הקצרים , סבל הרבה , והצבא שינה
לו את התפיסה אבל , מאיפה זה בא לעזאזל ? והוא שאל את עצמו כל
לילה, מאיפה הזעם ? מאיפה השנאה? ולהמ הוא לא רוצה להשתנות
והופך קיצוני מיום ליום , משעה לשעה , מרגע לרגע ,וכמו שהחברה
לא הבינה אותו , הוא לא הבין את החברה ואת עצמו , מנסה להגדיר
, מנסה להבין , מנסה ודממה , ועכשיו הוא הולך לנוח , יושב בחדר
, שם king daimond ונרדם , נרדם לצלילים אפלים , צלילים של רוע
צלילים של מהפיכה