|
מונולוג של אמצע הקיץ
מביט אל כול איברי המיוזעים
תוחם בי את אותה תחושת זעם
לבנה ולא מוסברת.
פלגי גופי העליונים
עולים ויורדים במתח
ראשי עלי סחרחר
כאדי אלכוהול
מגופו המת של שכיר החרב
ששימש לי כאב לעת מצוא.
הבן הסורר
גורר את גווית המת החי
לתת לו מקלט
מסופת החיים
מעול הזכרונות.
מה סגרנו?
לעולם לא לירות
בנשים וילדים
ומעל לכול
לא להתעטף בסיוטים. |
|
|
המערכת, בתכלס,
הם חבר'ה
שנונים, אבל
כשזה מגיע
לקווים
אישיים...
-שפרירית,
גם אני רוצה.
("האמת
בסלוגנים")
תגובת מערכת:
פסים. פסים
אישיים. וכן,
אלפי הסלוגנים
שאת שולחת לא
מתקבלים, כי הם
לא. לא שנונים,
ולא אישיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.