יושבים, ומתענגת על קסמים שנקרעו ממני.
בוחנת בקפידה כל מילה. אולי בעצם לא...
לא.
לוטפת נשימות שנשמתי כל כך אחרת,
כל כך זוהרת.
מחוברת לעולם קצת אחר במציאות הפוכה,
ועכשיו זמן ללימודים.
אין זו ברכה.
וכעת לדמעות בחיי מקום נוסף,
ולתסכול מוקדש לפחות חדר אחד בלב.
לעיניים מביטות אין מקום,
ההתמודדות איתן לא מתאפשרת לי.
ורק, ורק אני מבקשת
לגדול.

אמצא! אשיל עור מזדקן וטועה,
אחשוף התחדשות גואה של נופים ותהייה.
אפיץ את שרכשתי.
אחייך בלב שלם.
אשיר שירים מהלב,
וכל כולי מקודשת.


01.06.2006
21:45