הימים ימי קיץ חמים, השמש המלהטת עומדת במרכז השמיים, מפילה
חללים כלבים וחתולים לצילם של עצים ובניינים ורק הילדים הקטנים
בני ובנות העשר יושבים בבגדי הקיץ שלהם על גרם המדרגות
התורן,משועממים ומחפשים תעסוקה. נראה כי יום נוסף מהחופש הגדול
יבוזבז ושום דבר לא יעשה.
והנה עובר לו חיימ'קה. ילד קצת שונה, בעל הליכה ומראה מוזרים
ותמיד בחברת עצמו. מיד נדלקות עיניהן של הבנים בחבורה ומיד
פותחים הם בשעטה לכיוונו של חיימ'קה, מתחילים להקניט ולגדף,
מדי פעם נותנים מכה ודוחפים וחיימ'קה צולל אל הרצפה, קם וממשיך
ללכת והם ממשיכים בשלהם ומלווים את חיימ'קה עד לקצה הרחוב,
נותנים עוד מכה ושוב מפילים וחיימ'קה בשנית מתעלם, קם וממשיך
ללכת.כל חבורת הבנים שבים לגרם המדרגות אל חבורת הבנות, שעדיין
יושבות ללא מעש, צוחקים ומלאי תודה על שמצאו תעסוקה, אפילו
לכמה דקות.
חיימ'קה נכנס אל ביתו, על פניו נראות שריטות וחבורות ודם זורם
מאפו ומלכלך את חולצתו החדשה. הוא נכנס אל המטבח, נעמד מול גבה
של אמו ושותק. "חיימ'קה, חזרת" היא אומרת ואז מסתובבת. עיניה
נפקחות לרווחה ופיה נפער. "חיימק'ה, לא שוב" היא אומרת, כמעט
בוכה ובחופזה ניגשת אל בנה ומנקה את פניו במטלית שבידה  ומחבקת
אותו וחיימ'קה לא אומר כלום, מחבק בחזרה. האם בוכה, מחבקת
ומנשקת ילדה הקט , ילדה היחיד, מגנה עליו בחומה האימהי, שוכחת
מהכסף ששלחה עימו לאשת החנווני.
לקראת ערב חוזר האב לביתו, עייף ותשוש מעוד יום עבודה קשה.
בידו האחת תיק עור מרופט שקיבל מאישתו כשהתחיל לעבוד במפעל
לפני כשמונה שנים ובידו האחרת חבילה עטופה בנייר חום, קשורה
בחוט לבן. הוא צועד אל חדר האירוח, מוכן להתרווח בכסאו כהרגלו.
עיניו נחות על פני אישתו, ישובה, דוממת ופניה קפואות. האב
מתיישב לידה ומניח את החבילה על השולחן. "הבאתי דג לשבת". הוא
אמר והאם קפואה, מרימה ראשה, מישירה מבטה. "שוב" הוא שואל. היא
מהנהנת בראשה לא אומרת מילה .האב מניד ראשו מצד לצד ומביט
באויר. "הוא בחדר" שואל. שוב מהנהנת. היא עוקבת אחריו במבטה
בעוד הוא קם ממקומו עד שנעלם מעיניה.
האב נעצר מול חדר בנו, מושיט ידו אל הדלת, מהסס לרגע קט ואז
מקיש פעמיים על הדלת ונכנס פנימה. חיימ'קה יושב על הריצפה, גבו
מופנה אל הדלת וראשו מורם גבוהה אל החלון הפתוח, מביט בכוכבים
המשייטים ברקיע. הוא לא מזיז את ראשו לראות מי הוא זה שבא, הוא
כבר יודע. זוהי דרכו של חיימ'קה. האב מתיישב ליד חיימ'קה ומביט
איתו בכוכבים, אף מילה לא נאמרת.דממה.
עוברות שעה,שעתיים והגיע זמנו של חיימ'קה להניח ראשו על הכר.
האם מלבישה בפיג'מה, מכניסה אל המיטה, נושקת על מצחו ומברכת
ללילה טוב,יוצאת ומכבה את האור.האב נכנס אל החדר, מתיישב על
מיטתו של חיימ'קה, רוכן לעברו ולוחש באוזנו "חיימ'קה, תהיה
גיבור. תהיה אמיץ.שוב חיימ'קה שותק.