[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אש אל
/
האני האמיתי

אני לא יודע למה אבל אני חושב שתמיד כששאלו אותי למה אני חושב
שאני דומה
הייתי אומר לאש...
לפעמים אני פראי ומכלה
ולפעמים רגוע ומאיר ונותן רק נחת ואור
אבל תמיד מלא ברגש.
מאז ומתמיד הלהבה בערה בתוכי נותנת לי הרגשה כאילו אני כל
יכול
כאילו אין דבר שיכול לעצור אותי
לפעמים אני עוד יכול להרגיש אותה
מנסה... מנסה תמיד לפרוץ מתוכי ולתת לי שוב פעם את אותה ההרגשה
הממכרת של
הכוח האמונה והאומץ... האומץ להיות אני
"לא נועדתי להיות כנועה"
היא תמיד אומרת לי
"נועדתי כדי להביא אותך לגדולות"
היא ממשיכה לנעום
אבל אני בשלי... נותן לה לגווע לאט לאט כמו שמניחים כוס ריקה
על נר
לוקח לו כמה שניות להכבות ואז שום דבר קצת עשן וכל מה שנשאר זה
פתיל שחור
ריק... צל של עבור מזהיר.
הלהבה בתוכי כבתה אני חושב
שאותה ההתלהבות אותו הרגש המדהים הזה שנתן לי כל כך הרבה בחיים
שלי
מת.
והסיכויים להצית אותו מחדש
זה אחד מהדברים העצובים ביותר...
אני לא יודע איך
כמובן שזה לא כל כך קשה לאדם שמסתכל מהצד
מה כל כך קשה להצית שוב להבה?
קשה מאוד
הרגש שלי אותו אחד שגרם לי לרצות לקום בבוקר אותו אחד שהביא
אותי לכל מה שהגעתי
נעלם לנצח
השאיר אותי רק קליפה ריקה בלי שום מטרה.
לפעמים אני מרגיש איזה גיץ מתעורר בפנים אבל אני יודע שהוא חסר
משמעות
כמו מצית שנגמר לה הגז אבל בכ"ז מנסים עוד איכשהו להדליק איתה
סיגריה.
מה גרם לזה?! זו השאלה שכל אחד החל חברים וכלה בפסיכולוג שלי
שואלים אותי כל הזמן!
א-נ-י ל-א י-ו-ד-ע
אולי זה הצבא?!
אולי זה המחסור בחברה  או בסקס?!
או שפשוט נכלתי ונגמרה לי האנרגיה הכי בכל זאת אם לא מוסיפים
שמן למדורה בסופו של דבר היא תעלם מהעולם...
אבל אני...
אני מעולם לא תהייתי איך היא נעלמה
מעולם השאלה הקטנונית הזו לא עיניינה אותי
מה שחשוב זה שהיא הלכה וזהו! מה זה יעזור לי לעזאזל להבין למה
זה הלך כל מה שחשוב זה שזה כבר לא שם
וכל מה שנשאר בי זה בור שחור ללא תחתית שלא רוצה לעזוב
אותי...
לפעמים אני מתעורר בלילה שטוף בזיעה ומת לבכות אבל אני לא
יכול!
כאילו כל הדמעות בעיניים שלי כבר התייבשו  כאילו העובדה שאני
עצוב כבר לא משנה לי
כאילו אין כבר מטרה ואין כבר משמעות ואין מסע גדול שיכול להציל
אותי
וכל מה שנשאר זה להסתכל על העבר אותו עבר מתוק שלא הייתי צל של
עצמי
אלא אני עצמי וידעתי שזה המקום שבו רציתי להיות וזה הזמן
שרציתי להיות בו...
מי יודע
אולי זה ישוב או אולי זה לעולם לא יחזור...
מה שמשנה זה

שזה לא פה עכשיו...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בחיים אין קשה.
קשה יש רק בלחם
וגם אותו
אוכלים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/11/01 2:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אש אל

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה