זה סיפור על אחד... אחד אדיוט.
אחד אדיוט במיוחד שקיבל מכתב.
והוא לא רגיל לקבל מכתבים. הוא פותח את המכתב בהתרגשות.
ומגלה תמונת מצב...

הוא הכיר אותה לפני בכלל לא הרבה זמן. טוב, כמה חודשים אבל זה
לא נחשב כי הוא לא ראה אותה כבר כמה חודשים... הוא לא ידע
למה...
הם הכירו דרך חבר של חבר של חבר ששלח לו אותה במסנג'ר כי זאת
הייתה תקופה שמגניב שיהיו לך הרבה אנשים ברשימה... אז הם דיברו
קצת והחליטו להיפגש... (כן, בכזאת קלילות...)
הוא התלבש יפה במיוחד בשבילה, הוא שמע עליה כבר סיפורים וכמה
שהיא יפה... הוא לא האמין לזה ממש, ייחס לזה אופי של שמועות
ילדותיות של חבריו הטיפשים ליחידה. לבש חולצה לבנה יפה ומכנס
שחור מיוחד טיפה. סידר את הקצת שיער שלו, לקח את האוטו ונסע.
הוא התחיל לנסוע ממש מהר וחשב על המון דברים וניסה לדמיין איך
זה יהיה, עד שלפתע האט את המכונית ונסע את כל הנסיעה בין 20
ל-30 קמ"ש... כמו מתלמד... כולם עקפו אותו וזה עיצבן אותו קצת
אבל לא כמו שזה היה מעצבן אותו אם לא היה טרוד בה...
הוא הגיע באיחור נוראי וכעס על עצמו מאוד, לא ידע מה להגיד
ואיך לפנות אליה בכלל. הוא פחד מכל העניין... אבל אז הוא ראה
אותה. יפהפייה, קטנטונת... מוטרדת ונסערת... היה לה מבט עצוב
מדי בעיניים. זה יצר אצלו אנטי, לא היה לו כוח להתמודד עם זה,
לא שהיא הייתה שיא העליצות בטלפון או במסנג'ר...
הוא שאל אותה אבל היא לא ענתה לו, הוא ראה שהיא ממש, אבל ממש
ממש, לא רוצה לדבר על זה...
יפה... יפה ומדהימה, ושקטה ו... הוא לא יודע מה לעשות עם
זה...
הוא ניסה לעודד אותה ולדבר איתה ולהחזיק לה קצת את היד במסעדה
אבל שום דבר לא הלך. היא התחמקה ממנו, מהעיניים שלו ולא ענתה
לו... (בוא'נה למי יש זין לשטויות האלה?!) הספקות היו גדולים
גם ככה... הוא פחד להיכנס לזה, התחיל לחשוב הרבה על האקסית
שלו.
באיזה שהוא שלב היא אמרה שהיא רוצה לשירותים אבל הלכה החוצה.
הוא חשב שזה כי היא סתם לא ממש פה, בעננים. אבל היא פשוט
התיישבה על המדרכה סגורה בתוך עצמה.
טוב, צריך לצאת לשם... (וואלה...)
הוא יצא וחיבק אותה ופתאום הוא הרגיש הכי טיבעי בעולם להיות שם
איתה, מבין אותה פתאום... היא התנצלה המון ובכתה בשקט. המלצר
הנודניק בא להציק אז הוא דחה אותו קצת. הוא נשק לה על הלחי, זה
נראה הכי מתאים עכשיו והציע לה ללכת למקום הזה שהוא כל כך אוהב
- לשדה הגדול קצת לפני חדרה. לא היה אכפת לו שזה רחוק, הוא
נורא רצה ללכת לשם... האקסית שלו שנאה את המקום הזה, היא לא
הבינה את הטעם בלנסוע עד לשם. הוא חשב שזה יעודד אותה והיא
הסכימה. הם נסעו והיא נראתה מוזר קצת, אבל השתחררה והתחילה
לדבר ולצחקק, הוא הרגיש מתרכך טיפה, מתאהב בה. משהו בה, בצורה
שלה, איך שהיא מדברת ומחייכת, אפילו בוכה. משהו היה קסום. לא
מפה.
הם רצו והתגלגלו בדשא כמו ילדים קטנים אבל לא היה לו אכפת,
לראות אותה נהנית ככה, הוא יכול היה להמשיך להיות שם איתה
לנצח. לנשק אותה...
הוא הרגיש בחלום. החזיר אותה הביתה ונהיה לו עצוב. היא התנצלה
כל הזמן על מקודם והצטערה עד שכעס עליה ואמר לה להפסיק לבקש
סליחה.
הם דיברו מאז המון בטלפון (היא אפילו סיפרה לו מה קרה לה באותו
היום), נפגשו בסופי שבוע כשיצא מהצבא. עד שיום אחד היא לא ענתה
לו יותר, לא התקשרה, לא חזרה להודעות. נעלמה מהעולם שלו.
הוא נשבר.
כל העולם שלו נסדק.
הוא לא תפקד אותו דבר ולא הפסיק להתגעגע אליה... (אוה,
הדרמטיות!)
יום אחד הוא שמע ברדיו משהו על מישהי מהמרכז שהתאבדה, הוא נהיה
נורא קשוב אבל לא הצליח לשמוע יותר מדי פרטים בגלל הרעש שחברים
שלו עשו באוהל בצבא. לא היה לו איך לברר אבל כשחזר הביתה שבוע
אחרי זה, חיכה שם המכתב.
מכתב פרידה לאהוב יקר.
היא סיפרה לו שם מה קרה, מסתבר שבאמת לכל דבר יש סיבה.
היא נאנסה, לא האמינו לה, הוא היה מישהו אמין וידוע. היפהפייה
שלו, המדהימה, הקטנטנה שלו נאנסה... הוא לא התפלא שדווקא בה
הוא בחר לבצע את מעלליו, היא הרי הייתה מדהימה...
היא סיפרה במכתב שלא האמינו לה ולא הקשיבו לה. היא הייתה צריכה
להתמודד עם זה לבד וגם בבית החולים לא עשו לה בדיקות כי היא
"לא נאנסה", אז היא התנתקה מכולם, גם ממנו, היא ברחה. הסתגרה
בבית ולא רצתה לדבר עם אף אחד.
עד היום שבו היא גילתה שהיא בהריון...
"אז התיישבתי לכתוב לך כי היה חשוב לי שתדע, ותגיד לו, שאני
אוהבת אותו..." הוא ידע, הבין כבר שהיא דיברה עליו. היא התנצלה
כל הזמן במכתב. אבל משהו לא הרגיש לו בסדר. המכתב היה קליל
מדי, פשוט מדי... מזויף... הוא לא הבין. מה פשר ה"נ.ב" הקליל
הזה?!
פתאום הוא קלט שזאת היא מהרדיו, ואיך היא לא סיפרה לו? למה היא
לא אמרה כלום? נעלמה... לתמיד.
הוא הבין והרגיש שהוא לא יוכל יותר... לא יצא לו כל כך הרבה
זמן להתאהב בה, אבל אחרי שנעלמה, נראה היה שהיה מאוהב בה כל
ימיו...
הוא לקח את הרובה, זה היה מסורבל לכוון אותו לכיוונו אבל הוא
רצה והצליח.
דמעה נפלה על מכתב. ירית אקדח השתחררה לאוויר.