|
כמה רכות
לובשת העיר הזאת
כשאני בה סובבת
כאפנדי בשדות הכותנה.
לבד
מחבקת את מותני
לשניות סדורות
מחויכות באורבנית
פניהם הקפואים
הזעופים קמעא
של ההולכים מולי
נטמעים בזרותי
שנעמה. |
|
|
ואז, כשכולם
נרדמו, הלכתי
לחדר שלו.
כשסיימנו,
נכנסתי לרשת,
לבמה חדשה.
עמית רומם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.