אספר לכם סיפור קצר על אנשי מחשבים, אבל אני חושב שהוא מתאים
לאנשים בכלל. היה או לא היה?  תחליטו בעצמכם.

פרק א - מכונת השתייה

היה זה יום רגיל, יום רביעי, כמו בכל יום מימות הקיץ החמים
התכוננתי לצאת לדרך ולהחזיר את אחי מהקייטנה. בכדי לחסוך בזמן,
לקחתי אתי חומר קריאה, שהיה עלי לצלם בחנות כלי הכתיבה
המקומית, בנוסף רציתי לרכוש מספר ספרי לימוד שיעזרו לאחי לתחזק
את הידע שצבר בלימודיו גם בקיץ. אחי עולה לכיתה ה' אבל מתנהג
כבר כמו מבוגר. בקייטנה, ביקש אחי שאקנה לו שוקו מאחת המכונות
האלקטרוניות למכירת משקאות, שהיו בסביבה. לפתע שמעתי אותו קורא
לי - " שלומי, נתקע לי השקל במכונה", הלכתי, ראיתי, ניסיתי
וכמובן עשיתי את הטעות שכולם עושים - הכנסתי עוד שקל, ותנחשו
מה? גם הוא נתקע "אכול בלוע!" אז ניסיתי להוציא אותו עם מפתח
וזה רק החמיר את הבעיה. הלכתי למנהל וסיפרתי לו את שהיה, הוא
אמר "אהה כן, המכונה מקולקלת, אני יודע, אל תשתמש בה, כשהוא
בכלל מסתכל על המכונה שליד, שמכרה משקאות קרים", ואז הוא
הסתובב והלך בעוד הוא אומר - "אני אדאג שיכתבו עליה משהו".
לקוחה שלו הייתה צריכה אותו אז הוא הלך. קצת התרגזתי, לא פעם
ראשונה, במקום אחר אמרו לי - "תשמע, אני לא אחראי על המכונה,
היא רק נמצאת כאן, מי שמתחזק אותה זה החברה (?!)", טוב, אני
הלקוח התמים לא יודע מה זה חברה, אז החלטתי הפעם לא להיות
תמים. לכן על הפרנציפ אני אעמוד - הלכתי למנהל וניסיתי להתווכח
אתו, אך הוא מייד נעלם לתוך חדרו. מייד פניתי למזכירות וביקשתי
שתרשום את שמי ושיחזירו לי את שני השקלים. כן, שני השקלים
שנתקעו לי במכונה. אז היא אמרה שהיא תטפל בזה, כמובן שאני בספק
עם שני שקלים חדשים יעניינו מישהו, אבל לא משנה, על הפרנציפ/
דיסוננס קוגניטיבי, תקראו לזה איך שתרצו.

פרק ב - קופת חולים

קופת החולים הייתה ריקה מחולים כשהגעתי אליה. היה זה זמן הפסקת
הצהרים הנהוג בעיקר במקומות שירות ציבוריים כגון קופות חולים
ובנקים למיניהם. המשימה הייתה - לבטל תור. אבל בשביל לבטל תור,
צריך לעמוד בתור!!! כל העמדות היו נטושות חוץ מעמדת גיבוי אחת
שמשאירים בזמן ההפסקה, לכן היה תור. למזלי בקופת חולים זו לא
צריך לעמוד בתור בכדי לבטל תור, מכיוון שאפשר לעשות זאת גם
בטלפון, שהיה פנוי, בעצם היו שם שני טלפונים פנויים. אז הלכתי
לצלצל למרכז זימון תורים לשם הביטול. בטלפון ענה משיבון בחירה
ברוסית ובעברית והייתי צריך ללחוץ 2, הבעיה הייתה שאי אפשר
ללחוץ כלום מכיוון שאחד המתגים אשר מתחת לטלפון הופעל ככה,
שהטלפון יעבוד בשיטה הישנה. אבל מה, בשיטה הישנה קו הטלפון לא
מאפשר בחירה בתפריט של משיבונים אוטומטיים. פתאום נזכרתי
שהטלפון הזה נמצא במצב הזה המון זמן, כי גם כשקבעתי את התור
הוא היה ככה. למזלי, עבדתי בטלפוניה בצבא וידעתי מה הבעיה. תוך
כדי שאני מבטל את התור באמצעות טלפון חלופי שהיה ליד וכן עבד
כמו שצריך. הרהרתי על כל מיני חולים אחרים שחייגו את הספרה 2
בכדי לקבל את זימון התורים ולא קיבלו מענה לבחירתם, אך שמעו את
המשיבון האוטומטי: " למוקד זימון תורים הקש 2, ל...הקש..."
לכן, עזבו בעצבנות ועמדו בתור, בקבלה, בכדי לקבוע את התור.
ואז, הגעתי למסקנה מדוע הטלפונים לעולם היו ויהיו ריקים. הכל
בגלל איזה כפתור שתקוע לו מתחת לטלפונים. לאחר שקבעתי את התור,
ניסיתי להרים את הטלפון בכדי לשנות את המצב, אבל נחשו מה?
הטלפון הוברג לדיקט שעליו היה מונח. מייד ניגשתי לאחת העובדות
שהייתה במקום בהפסקה ואמרתי לה: "הטלפון השחור לא עובד כבר
הרבה זמן, כלומר, הוא עובד, אבל בשיטת המתקפים, ובכדי שאנשים
יוכלו לקבוע תורים ולהשתמש בו, הם צריכים שיעבוד בטונים".
העובדת הסתכלה עלי בפרצוף של "מאיזה כוכב נפלת?" ואמרה "לא
הבנתי, הטלפון עובד, בוא אני אראה לך",  אז השבתי: "כן, הוא
עובד והוא תקין, אבל השיטה שלו לא מאפשרת לו בחירה במשיבון
האוטומטי, כי צריך - תווו תווו תווו...(?!) שזה טונים, ובמקום
הוא נותן תק תק תק תק...(?!) שזה מתקפים". כמובן שהיא צחקה,
אני צחקתי ואחי התפקע. אבל, היא הבינה את הבעיה מייד, כשהרימה
את השפופרת. היא אמרה שהיא תסדר את זה. אני כמובן לא האמנתי
לה, הרי את מי זה בכלל מעניין טלפון שחור, שצריך לסדר לו את
הכפתור? שישתמשו בחלופי! הבעיה היא, שהטלפון השחור, בגלל
מיקומו, תמיד ישמש ראשון!!! לכן, זהו גורלה של העמדה, להיות
נטושה. עזבנו את המקום בעודי מהרהר בבחורה היפה שניסתה לסדר את
הטלפון.


פרק ג - כרטיס אשראי

הפרק הבא ממש מעצבן, יותר מהאחרים, אבל יותר מעניין מהם.
ניגשתי לכספומט בכדי להוציא כסף מהמכונה. חיכיתי עם אחי בתור
וכשנגמר התור הכנסתי את כרטיס האשראי למכונה. הקשתי קוד וקבלתי
מסך משיכה, רק מה, הקוד היה שגוי כי בטעות החליקה לי היד על
המקש הלא נכון (?!). הרהרתי: איך זה יכול להיות? אולי בכל זאת
לא טעיתי. נבהלתי והוצאתי את הכרטיס שוב בכדי לבדוק. אך הפעם
הקשתי קוד תקין, כשהגעתי למסך המשיכה שוב, הרהרתי שוב: אולי
משהו לא בסדר? שוב נבהלתי ושוב הוצאתי את הכרטיס והכנסתי אותו
שוב. הפעם, הקשתי קוד לחלוטין שגוי "0000". נחשו מה? קיבלתי
מסך משיכה, הייתי בהלם. נכנסתי למשיכה והוא הציע לי למשוך
מזומנים בסכומים שונים, ביטלתי את הפעולה וניסיתי להזהיר את
ההולכים ושבים, אך לשווא: הם המשיכו לנסות למשוך כסף מהמכונה
והם בכלל לא דיברו עברית (!!!). לכן, כל מה שהבינו היה, שאולי
השתגעתי ונגמרו לי התרופות ולכן אני מנפנף בידים בהיסטריה.
הבנק היה אף הוא בהפסקה ולכן היה עלי לדבר עם המאבטח בכדי
לדווח על הבעיה, אבל מה איכפת לו? הוא רק מאבטח. לשמחתי הוא
היה די מופתע, הוא אמר לי שבטח יש לי בעיה בכרטיס. אני כמעט
האמנתי לו. שכנעתי מישהי שהייתה ליד להכניס את הכרטיס שלה בכדי
לבדוק אם גם אצלה יש אותה בעיה ואכן, גם אצלה ניתן היה להקיש
אותו קוד ולקבל מסך משיכה. מייד היא הוציאה את הכרטיס בבהלה
ועזבה את המקום. התחלתי להרהר במחשבות על פליליים שגנבו
כרטיסים, נכנסו לבנק, נטרלו את הכספומט בכדי להוציא באמצעות
אותם הכרטיסים כסף, לקחו כסף ועזבו את המקום. דפקתי בדלת הבנק
הסגורה וצעקתי: "תשמע, ניסיתי כרטיס אחר וזה אותו דבר", בכדי
למשוך את תשומת ליבו התחלתי לספר לו על קבוצה של גנבים,
שחודרים לבנקים ומנטרלים את המחשבים הראשיים וזה יתכן שקורה גם
להם, מבלי שישימו לב. אמרתי לו שכדאי שיעשה משהו, ואז הוא אמר
לי באנחה של "מה הוא רוצה הנודניק הזה?", "נו, בוא תראה לי",
אז הראיתי לו, הוא היה מופתע. הוא אמר לי שאחכה ותכף הוא
יחזור. חיכיתי, חיכיתי וחיכיתי. במקום לחכות, הלכתי להוציא כסף
מכספומט אחר בבנק אחר, אך הוא היה לא פעיל.
אדם מבוגר יצא מהבנק. שאלתי אותו אם הוא עובד בבנק, הוא השיב
בחיוב. סיפרתי לו. הוא נשמע לי ספק המום ספק חושב שנפלתי
מהשמיים. הוא אמר: "מה באמת?! אולי תמשוך לי קצת כסף? כן, הם
אדישים, אני יודע... מה הם אדישים?!" והלך. משם המשכתי לחנות
כלי הכתיבה שליד וקניתי את מה שהייתי צריך לקנות באמצעות
הכרטיס אשראי. סיפרתי להם את מה שקרה בבנק ועל האדישות שמעצבנת
אותי כל-כך. חזרתי לבנק, אתם זוכרים? כספומט! המאבטח זיהה אותי
ומייד נתן לי להיכנס. "בחורצ'יק, בוא! דבר עם המנהלת!", הוא
אמר. המנהלת פנתה אלי ואמרה "תשמע, אתה יכול להקיש איזה קוד
שאתה רוצה, אבל, כאשר בסופו של דבר תנסה למשוך את הכסף, הוא לא
ייתן לך ויגיד שהקוד שגוי". מיד נרגעתי, שלא מדובר בפליליים
ושזהי דרכה של תוכנה. הלכנו ביחד אני והמאבטח לבדוק את
התיאוריה. הכנסתי כרטיס, הקשתי קוד שגוי "0000", נכנסתי
למשיכה, לחצתי 50 ש"ח והפלא ופלא - המנהלת צדקה: "קוד שגוי -
נא הקש ביטול או הקש שנית". לקחתי את חמישים השקלים (לאחר הקשת
קוד תקין), אמרתי למאבטח תודה והלכתי לדרכי בעודי מהרהר: מי
המטומטם שתיכנת את הכספומט הזה? אם ביקשת קוד, קודם אתה מעלה
מסך משיכה ואח"כ אתה בודק אותו? ממש באג 2000 עשו פה. חשבתי
שזה נגמר, אך הסיפור רק מסתבך. בכל אופן, בשבילי הוא נגמר!!!

פרק ד - המשטרה חוקרת

זוכרים את אותו איש, שיצא מהבנק השני ושהסתכל עלי כאילו נפלתי
מהשמיים, כשסיפרתי לו את שאירע? אז אותו בחור רצה למשוך כסף
מייד לאחר שסיים לאכול בפלאפלייה שהייתה באזור. הוא אכל ושכח
שאין לו פרוטה בארנקו. לכן, היה צריך למשוך כסף.  למזלו, הוא
היה לקוח קבוע, לכן למוכר הפלאפל לא היה ממש אכפת: "תבוא כל
יום", אמר לו, "תשלם לי מחר!", אבל הוא סירב. מייד רץ להוציא
כסף בכספומט הקרוב לבנק שבו עבד. אבל מה, הכספומט לא היה פעיל.
לכן הוא הלך, תנחשו לאן? לאותו כספומט שבו אני משכתי כסף!!!
מרוב שמיהר הקיש קוד שגוי, אך לא סיים להקיש אותו. ברוגז ורוגש
הוסיף עוד סיפרה שגויה ונחשו מה? קיבל את מסך המשיכה. עובד
הבנק נדהם ממה שראה, כשהוא מתחיל להיזכר בדברי שנאמרו חצי שעה
קודם לכן. נבהל מאוד, ביטל את הפעולה ורץ לבנק שלו. הוא ניסה
להשיג את הבנק השני. במקרה באותו הזמן עבד בבנק שוטר שתפקידו
לאבטח בנקים בארץ ישראל, היה זה חבר טוב שלו. כשראה את העובד
נכנס ממהר, התלווה אליו ושאל -"מה קרה, למה אתה ממהר?". העובד
סיפר לו  מייד את הבעיה וכשניסו ביחד לפנות לבנק ההוא, ללא
מענה, החליט השוטר לקחת את העניינים לידיו. לפתע נשמע בקשר -
"חשש לחוליית גנבים שפועלים באזור, נא לבצע בדיקה!". מתברר,
שאותה עוברת אורח, ששכנעתי להשתמש בכספומט, מיהרה לעזוב את
המקום ולהתקשר למשטרה. באותו היום המשטרה תרגלה כוננות גבוהה
ולכן לקחה כל דבר בחשבון, גם את אותו דיווח מוזר!!! השוטר נבהל
ובהתרגשות הודיע לקצין המשטרה הבכיר בתחנה העירונית על המתרחש.
מייד הציפו את המקום משטרות מכל עבר, מכבי אש ואמבולנסים כאילו
היה פיגוע. בחדשות הודיעו - " חשש לפיגוע בעיר... ייתכן שיש
נפגעים". למזלי, עדיין לא הגעתי לבית ולכן לא שמעתי את הבשורה
ה"מעניינת", שייתכן ונפגעתי בפיגוע.

כמובן שהכל בסוף בא על מקומו בשלום, חוץ מדבר אחד:

לא משנה איך קראו לבנק, או איך קראו לקופת החולים, או באיזו
קייטנה אחי רשום, האדישות היא מעבר לכך, האדישות היא תכונה
ישראלית!!!