שחר שדה / זו לא אני |
זו לא אני
הצחוק שהאיר שם,
זו לא אני.
הדמעה שנשרה כאן,
זו אני.
השקט ששר כאן,
זו רק אני
הגעגוע שרעב כאן,
זו שוב אני.
השמחה שם רותחת,
זו לא אני.
ההר רחוק, לא נשאר לי מה לראות.
שוב כבו הנרות.
הצחוק נעלם, הוא ממשיך לדהות.
שוב חוזרות הצרות.
והחיוך שקרץ שם, זו לא אני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|