מכוניות חולפות ביעף
מטפס על מעקה
איפה סימקה ירוקה
ומתי הוא כבר יחזור.

הראש סופר הלב עף
מחכה ומחכה
מפתח מועקה
ובחוץ אדום שחור.

לאורך שני צידי השדרה הרכבים השונים חולפים ובאים חולפים
ובאים חולפים ובאים.
ואני עורך את התחרות היומית בין שני הצדדים.
כמה נוסעים ממערב למזרח וכמה ממזרח למערב.

סופר באדיקות כל מעבר רכבי ממרומי הקומה השלישית
ושני שלבי הביטחון.
לחיי נשענת על עמוד המתכת החלוד והקר
ומתמכרת עימדי לתחרות שפיתחתי.
כיוון מזרחה מוביל עכשיו בשלוש הפרש, ואני שרוי במתח,
האם כיוון מערבה יצליח להשוות את התוצאה עד שאבא יגיע והמשחק
שלי ייפסק?
אך אין זכר לשום כלי ירוק.
צינה פושטת באיבריי כשהשמש נופלת שדודה לימיני.
השחור משתלט על רעשנות השדרה ההולכת ומתרוקנת  מעוברי אורח
ומתמלאת במכוניות המאיצות מהירותן.

נפשי קטנה עכשיו, מצטמצמת לכדי דאגה מרוכזת כמיץ ממותק.

מתי כבר?