כי עייפתי. בשכבי על משכבך
נשאת עיניך ותבט בי -
על גבי השתרעתי
וגם עיניי מביטות בך.
כך אז הייתי: פרקדנית!
לכשרוחי עייפה.
ועוד עיניי מביטות בך...
ואסיט מבטי, נקודת התמקדותי,
ולרגע בך לא אביט.
בחלל בהה בהיתי.
כך אז הייתי שרועה על משכבך:
עייפה מעמל תבל, ומסבל אנוש
לא כח היה בי ולא נשמה באפי.
והיה ובא אז הילד לדרוש, ושאל וחקר,
היה יודע הילד - כי הסוף הוא מר.
אך לבי צועק, ומתריע ומצריח!
ובתוכו - קולות וברקים,
חושך, ענן וערפל
וקול שופר חזק מאד.
כך אז לא הייתי: רקדנית!
ולא ארקוד לעולם ולא אתמרן.
אצבעותיי וגפיי גמישים, אך אני אינני גמישה:
כמו לוח של ארז אני חזקה!
כמו רוח של ערב אני מביטה!
אני אינני גמישה.
אני אינני חלשה!
אני עייפתי ואפול על משכבך
ולבי לא ינום ולא ישן באוהבו אותך! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.