בואו נשקה את המים בדם,
בנשמות האנשים המלוטשים
שנים עמלו ליהם, עכשיו הם חדשים.
הסדקים כוסו מחדש ויובשו
בנהרות, המים עיגלו את פניהם
רוחות מלחשות:
"בואו אלי,
גלים של זיכרון
בואו אלי,
מערבולות של אנשים"

בואו נצלול אל הרקיע הסגול
ונשחה לכוכבים
כוכבים של שלג ייתנפצו עלינו.
נבלע בחורים שחורים שזוהרים
בשקט אל הבוקר הסגול
רוחות מלחשות:
"בואו אלי,
גלים של זיכרון
בואו אלי,
מערבולות של אנשים"

אל השמש יתקיף בלהביור ענקי
ששורף את הערים בלהבות.
צרחות ילדים ששיחקו פעם
בגן עדן מנסים לברוח מהתופת
גברת זקנה שנראית בצורה
מעומעמת תקרא אז אליהם:
"בואו אלי,
גלים של זיכרון
בואו אלי,
מערבולות של אנשים"

קצף במפלים ענקיים יחנוק את הלהבות
אך כלום כבר לא נשאר.
הכל מת עם הרוח שקראה לו לבוא אליה.
הכל נשאב לחורים שחורים שזהרו בשקט,
המים שעיגלו את פניהם התייבשו מזמן.
ורק אישה זקנה מעומעמת תלחש קסם ישן:
"בואו אלי,
גלים של זיכרון
בואו אלי,
מערבולות של אנשים"