אוף איזה מרגיז אתה!

למה אתה תמיד עושה מה שאתה רוצה?
למה אתה אף פעם מקשיב למישהו שכבר עבר כמה דברים בחיים שלו?
אם החוקים שלי לא מתאימים לך, אתה מוזמן לעזוב ולחפש מקום
אחר,
אבל כל זמן שאתה נמצא אצלי, אתה תעשה מה שאני אומר! ברור?
איך זה שאתה מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש ולמרות שאני מנסה
לחנך אותך, אני עדיין לא מצליח?
אתה ממש מתסכל אותי.
ואולי פעם אחת לא תתערב ותיתן לי לעשות את מה שאני יודע?
אתה ממש מתנהג כמו ילד קטן לפעמים! אתה יודע את זה?

ועדיין, תמיד אתה תישאר איתי (כך אני מקווה לפחות), בטוב,
ברע,
באש ובמים.

הדלת נפתחה,
היא נכנסה.
אני בדיוק התעסקתי לי בענייני ולא ציפיתי למשהו כזה.
ואז הגיע הבום. ראיתי את החיוך.
זהו.
אני שלה.
הנה שוב הוא עושה מה שהוא רוצה. למרות שאני אומר לו לחבוב,
שיירגע,
אין מצב שהוא הולך להקשיב לי.
אני ממש נאבק בו ואומר לו להכנס לחדר ושלא יצא משם עד שאני לא
מרשה לו.
ואז היא גם פותחת את הפה. כן, היא גם אינטילגנטית.
זהו, אני נכנע.
אני יודע שגם הפעם הוא יעשה מה שהוא רוצה, ולי אין מה לעשות עם
זה.
והוא, הוא ממש כמו ילד - משתולל, מרגש, מפתיע, הוא פשוט הוא
עצמו.
וכמו שהוא, אני תמיד אוהב אותו, והוא יאהב בשבילי.

זה הלב שלי,
וכנראה שמעכשיו הוא גם שלה.