פלוני,
שלום, מה שלומך? אני מקווה שהכל בסדר...
זוכר אותי? זאת אני, שמחכה לך... כבר הרבה זמן...
אז, מה מעקב אותך?
רציתי רק לגיד לך, שאתה חסר לי. אני אוהבת אותך - באמת. אני גם
מדמיינת אותך בראשי כשאתה איתי, וזה טוב...
חסר לי המגע הזה איתך. אני רוצה שפשוט תבוא כמו בסרטים ותנשק
אותי על השפתיים, ותחבק.
כל פעם שאני צופה בסרט רומנטי אני בוכה. אני לא בוכה בדרך כלל,
בעצם, אני אף פעם לא בוכה. אבל מדברים כאלה - מרגשים - אני
בוכה בקלות. כמו ילדה קטנה.
אני מרגישה בודדה, פלוני, וגם אבודה. אני אוהבת אותך כל כך,
ואני מרגישה כל כך מפגרת שאני אוהבת מישהו שאני בכלל עוד לא
פגשתי. אין לך מושג כמה אני רוצה שתבוא. אני רוצה שתבוא, והכל
יסתדר. אני יודעת שכן. אני בוטחת בך. אם אתה כבר בא - אתה יכול
לקפוץ למכולת ולקנות כמה תכונות שאולי חסרות לך במקרר?
- רומנטיות, אכפתיות, רגשיות, קומץ חכמה, מעט כנות ויושר...
אני יודעת שאתה קיים. אני מרגישה את זה..
אולי אתה אפילו נמצא לי מתחת לאף, ואני לא רואה...
אתה ביישן? אל תהיה... אני לא אוכל אותך.... להפך. אני אעריך
את זה ובאמת יתן לך להרגיש טוב...
אני רוצה שתהיה פה, כל כך הרבה אני רוצה. חיכיתי כבר הרבה
זמן... ואני חושבת, מי אתה יכול להיות? אבל אז אני רואה את
הילדים פה ואני מבינה שאתה בטח לא מהסביבה...
אתה לא מבין כמה אני צריכה אותך. ואני בטוחה שאתה צריך
אותי...
אני צריכה את החיבוק, ההקשבה, התמיכה, ההבנה... משהו רומנטי
פעם או פעמיים בשבוע לא יזיקו...
תראה, אולי אני עוד לא מוכנה לך....
אני מאמינה שבגיל 16 זה תמיד אהבת אמת... אבל מה קורה אם אין
אהבה? אני צריכה מישהו לאהוב. אני רוצה אותך לידי. שתכרבל אותי
בתוך גופך, שתנשק, שתחבק, שתפנק...
ואני, אני אחזיר לך אהבה... יש סיבה מיוחדת שאתה לא בא?
זה משהו שאני עשיתי? זה בגללי? אני מקווה שלא... זה למה כתבתי
את המכתב הזה... שתדע איך אני מרגישה... אולי זה אתן לך את
האומץ? אני מקווה...
ממזמן לא אהבתי... אני מתגעגעת לתחושה. זה יהיה כמו פעם
ראשונה...
אתה המלאך השומר שלי. משגיח עליי שאני לא אסתבך בצרות...
אולי זאת הסיבה שאתה לא בא? אתה עסוק? אין לך זמן אליי?
אני חושבת שזה פשוט שאני עדיין לא מצאתי אותך...
אני מצפה לך המון, ומקווה שתבוא. אני רוצה שרק תבוא, והכל
יסתדר...
אוהבת -
אני.