זה קרה לפני 3 שנים
היא באה אליי בוכה ואמרה את המילה שאף פעם לא חשבתי שאשמע
היא התאבדה.
זהו, זה הסוף המר של הילדה שחייה היו נראים לי כשדה קוצים
פורעני .
לא דיברתי ,נחנקתי מכאב, כי 3 חודשים לפני לא דיברנו.
הילדה שראיתי בה חברתי הטובה שישנה לצדי בלילות ,שניסיתי להבין
אותה תמיד .
התפעלתי מקסמה, מהידע הרב שלה.
רציתי להיות כמוה... לדעת כמוה, להעיז כמוה, להיות שובבה.
לעשות מעשים שטותיים ולסחוף אחריי בית ספר שלם מבלי להתחשב
בהשלכות.
ומה הלאה... היא התאבדה קפצה מהקומה הרביעית בבנין שהיה בדיוק
ליד בנין דודי.
כל שישי שהיינו הולכים לשם הייתי מתבוננת בבניינה ורואה אותה
מנופפת לי לשלום מהגג... אומרת לי ימית אל תדאגי הכל יהיה בסדר
אני אוהבת אותך... וסולחת לך.
ואז צונחת אל הקרקע וכל התמונה שהייתה לי בראש לגבי נוי
התנפצה לרסיסים.
החלום להיות איתה כנראה ישאר רק בדמיוני.
נוי שרדה, ואני מתתי...
בחזרה לאחור הצטערתי על כל הדמעות על כל הכאב על כל ההשפלות
שספגתי .
והיום נוי היא נוי וימית היא ימית .
ובסיפור הזה אין שום תפנית.