מהלך שוב ברחובך
כמו מלמל, מתוך הרגל,
"רק עוד סיגריה אחת"
רק עוד ענן עשן אחד
ביני לבין מראת הנכר.
אל מול תהום הזכר
אשר כרו רוחות הזמן
פורחת שוב הכלנית
נואשת, ריחנית.
העת. הטל האחרון,
צלול כדמע על הלחי
ונס של אור ראשון
כמו תינוק אשר נעור בבכי.
עוצר. אותו מספר
דבר לא השתנה:
כתף נשענת, אותה
האבן, אותה פינה,
מסמר מחליד בתוך צלקת ישנה:
זו הפיסה האחרונה,
זו התקווה האחרונה
והיא נוטשת
מקץ לילות נדודי שינה
וזו הנשיקה,
היי שלום,
האחרונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.