ולאט נמחקות השורות
מבדידות אמיתית או כזו
שלא הצלחנו להסביר
שנינו עכשיו מחפשים את המשפט הבא
עומדים על הגשר
מפה אפשר ליפול כמו כול המפסידים
או להמר על כול הקופה
את הרי יודעת, שכמונו לא חסרים
גם אם אגיש לך את הפרחים
גם אם אבקש ממך את הריקוד
בסוף, נרגיש ריקים
תביטי על העיר הזאת
כמה היא מכרה את עצמה
רק כדי שירגישו שייכים אליה
ואם אבקש ממך עכשיו את כול מה שהיה לך?
כמה הסברים אצטרך לשאת?
לאט נמחקות השורות
גם בתוכי, יש שדים שמבקשים להניח
ולעיתים, השירים מספרים אותנו
יותר מכול מה שאנחנו סופגים
אבל כמה זמן ייקח לנו, להגיע אליהם?
עומדים על הגשר
מפה אפשר ליפול
או לעזוב
ואני לומד אותך
מכול חיוך, מכול מבט
מוכן לבקש אותך שוב
אבל הפעם הראשונה עדיין לא התחילה
לעיתים גם הזמן, משאיר אצלנו סימן
מכול קו על הפנים
יכולנו כבר לספור את הכול לאחור
עומדים על הגשר
בואי נרקוד עוד פעם
אל מול עיר שמוכרת את עצמה
ורק לנו אין דבר לתת לה
כמו בקלישאה ישנה
ואם אתן לך הכול?
כמה זמן זה יספיק?
גם אנחנו ידענו לקחת, בלי לוותר
עד שנותרנו עייפים
מבדידות אמיתית
או כזו הנבטת אלינו מתמונה
מוחקים את השורות
כדי להשאיר מקום, למילים הבאות
אבל הן אף פעם לא באות
על הגשר
מול העיר
רוצה להשתיק את המוזיקה
להקשיב לך
עד שאבין כול הסבר, כול שתיקה
ואת אומרת, זה הימור
אולי לא נצליח להשיג דבר
ואם היה לנו אותנו?
איזה הסבר היה לנו אז? |