נער הייתי של מרורים וחשק
מלוא טנא קיץ ארזתי בתיק צד.
ענב ירוק, שזיף, משמש ושסק
יחף אל חוף הסלע זוג סנדלים ביד.
רגליים לוהטות שיקעתי תוך חריש אל חול
מולי נשמת גלים, אור, שמש - עד בלי די.
כשמלח ים ומתק פרי ערבבתי לאכול
מלאך האושר שם צפה בי, או החמיץ, אולי.
אולם היום, מתוך הים פירות אני לוקח, לא מביא:
קוקי סנט ז'ק, מול ניו-זילנדי, שרימפס ג'מבו ודיונון.
שלא לפי מצוות הדת ומסורתו של אב סבי סבי
מהם עורך לי סעודות חגיגיות הערבות לחיך וללשון.
וכשאני נזכר עכשיו שאת אותו סרטן אכיל
ראיתי בין סלעי ילדות חומק מזרם ים איתן.
חיוך טפשי, לא רצוני, יוצא מתוך בטני ואל פניי חיש מעפיל.
עז אהבתי אז , שקט אוהב כעת, יש לי מזל, אני מזל סרטן.
