לאן את בורחת?
חושבת שעם כל המסכות הללו לא יזהו אותך.
חושבת שאם תשכנעי את עצמך שהשתנת, זה יעבוד.
חושבת שעם הבגדים השחורים כבר לא יראו מי את.
חושבת שאם תגידי לכולם שאת במקום אחר, זה יהפוך למציאותי.
אז חשבתי להגיד לך כמה דברים:
ששום מסכה בעולם לא תסתיר את מה שאת מרגישה,
ושום שכנוע עצמי לא ישנה אותך ממי שאת באמת.
הבגדים השחורים לא יטילו צללים על הצבעים ששוכנים בתוכך,
והאימרות הללו הן רק אימרות, כי את עוד שם ותמיד תהיי שם, גם
אם בזכרונות.
למה את חושבת שאת מסוגלת?
חושבת שאת יכולה למחוק את העבר.
חושבת שאם השמש תזרח מחר כבר לא יהיה לך קר.
חושבת שאת יכולה לשנות את קיומי בהעמדת פנים.
חושבת שאם תסירי אותי מחייך, אני פשוט אפסיק להיות קיימת ואיתי
גם הכאבים.
אז תתני לי להזכיר לך כמה דברים:
לאף אחד בעולם אין את הכח לשנות את מה שהיה.
את בחרת להקפיא את ליבך, ואם אצלך לא קיים הרצון להפשיר אותו
אז השמש שתזרח מחר גם לא תצליח.
ורציתי להזכיר לך, שהעמדת מסך בינינו לא תשנה את העובדה שאני
קיימת,
ואם תוציאי אותי מחייך זה לא יגרום לזה שאני אעלם, כי אם תרצי
או לא, אני תמיד נמצאת אצלך, בליבך ובזיכרונותייך.
נכון, מה שהיה היה, אבל אי-אפשר להתעלם מזה. זו היתה המציאות
שלנו בעבר, ובינתיים את רודפת משהו שאת לא יכולה להשיג.
לכן, אם רק ננסה לעבור הלאה בחיים שלנו כמו שהם,
בלי לנסות כל הזמן להסתתר ולמחוק את מה שהיה, כי זה בלתי
אפשרי, להשתנות עם הזמן, כשיגיע הזמן שלנו להשתנות, כשיגיע
הזמן האמיתי בשבילך, כשאת תהיי מוכנה,
רק אז תוכלי להיות כנה עם עצמך. |