לו היית תו
הייתי רוצה לנגן אותך.
לנגן אותך כל היום, כל הזמן,
בכל כלי נגינה אפשרי ובכל סולם.
הייתי לוחצת עליך בעדינות,
הייתי פורטת אותך ברכות.
לא הייתי משמיעה אותך לרוב,
לא למי שרחוק ולא למי שקרוב.
הייתי מנגנת אותך רק בראשי,
מזמזמת אותך בכל רגע אישי,
הייתי מקליטה אותך ומכינה העתקים,
ממלאת איתם כל מיני מקומות ריקים.

לו היית תו
הייתי רוצה לשיר אותך.
לשיר אותך בקול גדול,
יותר גדול מאשר כל אדם יכול.
לשיר אותך גם בקול קטן,
שאוכל לשמור קצת לעצמי ממה ששומעים כולם.
הייתי מנסה לא לזייף,
לשיר ללא הפסק ומבלי להתעייף.
הייתי שרה אותך כדי לשמור אותך גם בגרון,
שתנוד שם לפני שתלך לישון.
הייתי שרה אותך לפני השינה וגם במקלחת,
הייתי שרה אותך ולהכל הייתי סולחת.

לו היית תו
הייתי בונה ממך שיר.
שיר שלם מתו אחד יחיד,
שיר לא קצר ולא ארוך, שיר אחיד.
שיר שלא יהיה להיט לכולם,
אלא שאוכל לשיר אותו לעצמי כל הזמן.
היית השיר שעליי הוא הכי אהוב,
הייתי שומעת אותך בזמן שמח ובזמן עצוב.
הייתי שרה ומנגנת אותך בכל מצב,
לא משנה אם עכשיו אביב או אם עכשיו סתיו.
הייתי שומרת לי אותך עמוק עמוק בלב,
שתספק לי שמחה, עצב, רוגע או כאב.

לו היית תו
הייתי עושה הכל.
הייתי עושה כל דבר אפשרי על מנת אותך לשמור,
שלא תעלם לי ולא תיפול לשום חור.
הייתי מנגנת ושרה אותך בשיר,
הייתי משמיעה אותך לעצמי, רק לעצמי ולקיר.
הייתי בונה פסנתר חדש רק עבורך,
הייתי יוצרת גיטרה עם מיתר שמנגן רק אותך.
לא הייתה לי בעיה להשמיט את התווים האחרים,
ממילא לעומתך הם כולם מיותרים.
רק אתה קיים ורק אותך אשמע,
רק עליך אחשוב ואשיר עם או בלי כל מטרה.

אבל אתה לא תו
אתה רק מילות אכזב.
סתם מילים בלי טעם ומשמעות,
המון מילים מלאות בריקנות.
לו לפחות היית מילה טובה,
הייתי יכולה למצוא בך תקווה ואהבה.
אך כלום אצלך לא נשאר,
כל הטוב עבר ונגמר,
נותרת כלום אחד גדול,
נותרת דף לבן עם אותיות כתובות בכחול.
אז אשאיר לך מילות פרידה במכתב,
ואחשוב כמה טוב היה, לו היית תו.