מי שאומר לי כבדרך-אגב
ששיריי נשפכים ממני כמו מברז,
לא יודע בכלל מה הוא שח
כי, אני הוא הנשפך אל תוך שיריי
בהם צפונים כל רגשותיי,
עורי, בשרי, דמיי.

כיונה הבאה אל השובך -
כך אני, היוצר, בא אל שיריי,
כך מלותיי באות אל שיריי
כשכנפיהן נחבאות מעין-רואים
אך מקורן מסבות שבח ל"אני"
בניקור כל חוויה ורגש הנקרים בדרכי.

אם החוויות תתמנה -
גם הרגשות ייכלו במהרה
ואז, יוותר השובך בשיממונו
ללא יונים אמיתיות
ואולי את מקומן תתפוסנה
יונים שקרניות המנקרות בשר ועור בבדיות.

31/05/06 ©