[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אהוד רטנר
/
בעל הבית השתגע

מוכר עומד ליד דוכן ירקות בשוק. פניו אדומות מחומו של יום
וממאמץ רב; חזהו השעיר מתנפח כשהוא שואף אוויר לריאותיו
הגדולות (אך השחורות מרוב סיגריות), וצועק: "רק היום! רק היום!
בעל הבית השתגע! מחירים מטורפים!"

בידו האחת עגבניה ובשנייה תפוח אדמה, דוכן הירקות ניצב מולו,
עמוס לעייפה. מאחוריו יש עוד קרטונים רבים המלאים בירקות
מגוונים: בצל, מלפפונים, דלעת, לפת, חצילים, ועוד ועוד.

"רק היום! עג-בנ-יות יפות! מלפפונים מצויינים! בטטה מתוקה! בצל
חריף! ח-צי-לים! בעל הבית השתגע ומוכר הכל בז-ו-ל!" הוא קורא
בקול גדול, מניף בידיו כל פעם ירק אחר, ומטעים את המילים כמו
שרק מוכרים בשוק יודעים.
היום היה יום ו' בצהריים, ושוק בן יהודה היה עמוס, כרגיל. אבל
למרות העומס המכירות היו חלשות מן הרגיל; למרות שאווירת השבת
חוזקה באווירת החג - הרי היה זה ערב חג הסוכות - תחושה של
אכזבה ועצב חילחלה במוכר.

כמובן שבעיני הקונים המוכר נראה עליז ושמח כתמיד. הוא למד טוב
מאוד מאביו - אצלו החל לעבוד עוד בגיל 14 - שהעיניים והחיוך הם
שקונים את לבו של הלקוח, וכי הלקוח גומל על כך בקניית ירקות
לשבת ולחג.
אישה צעירה ניגשה לדוכן, והחלה לבחון את החצילים.

"כן גי-ב-רת! במה אפשר לעזור? החצילים הכי יפים בעיר! יותר
סגולים מאלה תמצאי רק בארץ האגדות! כאלה מטוגנים זה מעדן! עם
טחינה זה משהו טוב, שאוכל גם הסולטן!" המוכר ניסה את כוחו
בשירה, אולם נראה כי הבחורה הצעירה לא התרשמה מנסיונותיו.

"תגיד, אתה מוכר גם ברבעים?" היא שאלה, פניה מקרינות תמימות
מעושה.
המוכר התבלבל, ולרגע נמחק החיוך מפיו.

"עגבניות 3 וחצי, מלפפונים שתי-שקל! גזר רק שקל וחצי, משהו
מעולה! תפוחי-אדמה בשתיים וחצי, דבר כזה עוד לא היה! - משהו
מיוחד! בצל בשתיים וחצי, זיל הזול!" הוא דיקלם, וניכר היה כי
מחשבתו במקום אחר, לפי הקריאה חסרת הניגון.

"הבנתי", הבחורה חייכה, "אבל כמה חצילים?"

המוכר עמד לרגע, המום ומבוייש, ואז התעשת. "שלוש-חמש-עשרה".
"לרבע?"
"לקילו. אני לא מוכר רבעי חצילים".

הבחורה סבה במקומה בתנועת מחאה, ופנתה ללכת. כתפיו של המוכר
הצעיר התכנסו באכזבה, והוא פלט אנחה מבלי משים. כבר היה זה
השבוע השלישי שלו מאז שהחל לעבוד בדוכן בצורה עצמאית. אביו,
גבר כבן 64, היה מאושפז בבית חולים, ולכן הוא נאלץ למלא את
מקומו. אומנם בילדותו ובנערותו בילה שעות רבות עם אביו בדוכן,
אך תמיד הוא היה לידו, נותן לו בטחון. דמותו הסמכותית של אביו
חסרה לו, ועתה לא ידע להתמודד עם המשימה הקשה שעמדה לפניו.

הבחור, עתה כבר בן 38, היה עדיין רווק, ונאלץ לממן לבדו את
הטיפול באביו. כמובן שעל קופת-חולים אין מה לדבר. מעולם מצבם
הכלכלי לא היה טוב במיוחד. אימו מתה כאשר היה בן 17 (רוכב
אופנוע התנגש בה), ואחיו ריצה מאסר של 15 שנה על שוד מזויין
בבנק דיסקונט.

האב, אדם כחוש ורזה, רוב ראשו כבר קירח, פרט למעט שיער לבן
שנותר, היה הדמות הראשית בחייו של המוכר. כל חייו הוא היה
למושא הערצתו: בשל חכמת החיים שלו, בשל הכריזמה שלו, ויותר מכל
- בגלל כושר הישרדותו הגבוה. את ילדותו עשה בבית ילדים במרוקו
של שנות הארבעים; הוא עלה לארץ, וגדל במעברה שברמת-רחל. עם
השנים הצליח להתגבר על מכשולים שונים: מלחמות ישראל (בהן שירת
כלוחם שריון), בעיות כלכליות, אפליה על רקע עדתי, בעיות בחיי
הנישואים (הוריו של המוכר התגרשו ונישאו בשנית) ועוד. והנה,
עכשיו עמד מול בעיה שלא יכל לה.
לא ברור מה גרם לשגעונו של האב. למען האמת, גם הרופאים לא
הצליחו למצוא הגדרה מדויקת למצבו. אבל העובדה הייתה, שלא היה
שפוי.

שגעונו של האב היה מאוד לא צפוי. לפעמים הוא דיבר כמו תמיד,
ואז, משום-מקום, הטירוף היה מתפרץ; בא לידי ביטוי בקבלת החלטות
לא סבירות, בדיבור שוטף ומהיר (לעומת דיבורו הרגוע והאיטי)
שכלל הבעת רגשות מאוד חזקה - בצעקות, בקללות, ואפילו באלימות
פיזית.
הנושאים עליהם דיבר בזמן התקפים אלו היו שונים ומגוונים.
לפעמים הייתה זו אישתו המנוחה, לפעמים הדוכן בשוק; פעמים אחרות
היה זה בנו. דבר אחד היה משותף: האופן בו דיבר עליהם. תמיד
באקסטזה, בהתרגשות משונה, ותמיד הביע דעות קיצוניות ומשונות
לגביהן.

פעם אחת הציע כי אישתו תעבור לקולומביה ותמצא ברון-סמים עשיר
שיממן את המשפחה. מוזר היה לבנו העובדה שאבו שכח את מותה של
האם.
פעם אחרת הציע כי ימכרו את דוכן הירקות בשוק ויתפרנסו מקיבוץ
נדבות. הבן הזדעזע כיצד האב הצליח להביע מחשבה שכזו לגבי מפעל
חייו.
עכשיו הבן עומד בדוכן בשוק, מנסה את כוחו בשירה ומכירה. אומנם
הוא השתתף במקהלת ביה"ס היסודי, אבל זה היה לפני שנים רבות.
חוץ מזה, השירה בשוק אינה דומה כלל וכלל לשירה במקהלה: במקום
לשיר בהרמוניה, עם כולם, עליך לשיר נגד כולם, וכל זאת תוך כדי
חריזת חרוזים והמצאת ביטויים חדשים לסחורתך.

"בעל הבית הש-ת-גע! סחורה משגעת!" הוא קרא, קולו כבר מקבל גוון
מתחנן. לו רק ידעו את מצבו הכלכלי.
"בעל הבית מ-שו-גע! מחירים מ-שו-ג-עים!" הוא הכריז, קולו נצרד.
לו רק ידעו את מצבו הבריאותי של אביו.
"שגעון על המדפים! אברבנל הגיע לשוק! המחירים צונחים!" - אך
קולו נבלע בשאון השאגות של שאר המוכרים.

תסכולו של המוכר עבר יחד עם הימים, וכבר מלאו כמה חודשים
לאישפוזו של האב. כישרונו הניהולי של הבן לא הזהיר, בלשון
המעטה. הלקוחות התמעטו עם הזמן, והסחורה נערמה על המדפים
ובארגזים; ומכיוון שנערמה, הירקות החלו להירקב, ומשום שנרקבו,
באו פחות לקוחות, וחוזר חלילה.

לבן המסכן לא היה אל מי לפנות. הרי אביו חצי מהזמן לא מאופס על
עצמו ובחצי השני מהזמן מאופס על משהו בלתי רלוונטי בעליל
(התוכי של אחותו, דורותי, או תעריפי הספרות לדוגמה), ומלבד
האב, הוא לא הכיר אדם אחר שיוכל לעזור לו. גם כאשר אביו היה
שפוי, לכאורה, הוא סירב לשמש כמשענת לבנו. כל הזמן עסק בנושאים
מוזרים.
וזה לא שהמוכר הצעיר לא ניסה למצוא עזרה. לשכת הסעד כבר הסבירה
לו כי הביטוח הלאומי אחראי להעניק לו כסף לטיפול אב. באותה
מידה, הביטוח הלאומי טען כי האחריות מוטלת על לשכת הסעד. הבן,
שכבר צבר מספיק נסיון חיים כדי לראות לאן הכוונה זו תוביל,
וויתר לאחר כשבוע בלבד על המרדף בעקבות הכסף הממשלתי.

כך או כך, את רוב זמנו הפנוי נאלץ לבלות מאחורי הדוכן; וכשאני
אומר "פנוי", הכוונה לזמן שבו הוא לא נמצא ליד אביו. הוא לא
ישן יותר מדי, וגם לא אכל יותר מדי (אם כי לאחרונה הוא נהיה
מומחה לסלט-ירקות ולחביתות ירק).
המוכר עדיין עומד ליד דוכן ירקות בשוק. פניו עדיין אדומות;
שקיות סגולות, בגודל של שקיות מכולות, נמצאות מתחת לעיניו,
מעידות על המחסור בשינה שצבר. חזהו - שעיר כתמיד - מתנפח כשהוא
שואף אוויר לריאותיו הגדולות, וקורא לקהל לקנות ממרכולתו.

לכן, פעם הבאה שאתה עובר בשוק, פתח את עיניך; ואם תראה אדם
רחב, עם פנים אדומות ועיניים מסכנות,שעומד וצועק: "בעל הבית
השתגע", עצור לידו, דבר עימו, וחשוב פעמיים על משמעות דבריו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכרוב נמצא
בגרוב!



חרגול מגנוב


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/7/06 4:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אהוד רטנר

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה