אולי ויתכן פגשו זה בזה במעלית שעוצרת בכל קומה.
גם כשעולה וגם כשיורדת.
יתכן חיפש מנוס אל הקומה האחרונה וכשהגיעו כנראה ניפרדה -
בקומת הגג - דרכם.
מתישהו בסביבות הצהריים אולי הגיע אל יעד חפצו, בקומת החנייה
עם חדר האשפתות. שם אולי מצא ברווז צעצוע: מבורדק-מאובק,
מוכתם-משוחק, מפרווה לבנה וצהוב חזה וכתום מקור וכנפיו אפורות,
מוזרות, מוסתרות תחת פרוותו המטונפת.
כשהגיעו לביתו של אולי קפץ הברווז לאמבט וקירצף במברשת
השיניים של אולי את הכתמים והפרורים.
כשיצא מבריק ומדיף ריחות ורדים, נכנס בתורו אולי לאמבט וזעק
בזעם אל ברווז על שהשחית את מברשת השיניים.
ברווז היה עסוק ולא שמע את אולי. הוא הכין סלט של סלרי, כרוב
וגזר, וגם חתיכות של נקניק סלאמי.
אולי נעלם לאיטו בין חרירי פתח הניקוז של האמבט.
וכך קרה שברווז הפך להיות בעליה הרשמיים של דירת שני חדרים
ממוזגת במרכז ירושלים, וגם תלה שלט, עבודת כנפו שלו: "אולי
זה לא פה! הדירה של ברווז! וגם יתכן לא!"