גם לאחר שגרש אותם מגן העדן
היו הם אהבתו הגדולה, איש ואישה היו
חיים במבצרו, בחדרו, שם רחש את ההיסטריה עצמה
ואין אהבה גדולה משל שלושתם
אף על פי שידע האחד, חולושתיהם של אלה.
יום אחד, כאחד הימים עבר מול חלונם מלאך הצער
היה עובר וחולף, וליבו נקשר אליה, ופניו כבדים
במהרה גילה עצמו מתדפק מול דלתו של הבורא
ומכשנכס, ביקש אותה.
למרות שהיו הם אהבתו הגדולה
נקב לו במחיר: "בקש את האשה לא ממני, אלא מן האדם
ואתה כאחד האדם תרד אל האדמה שלמטה, אם ירשה לך אותה"
ניגש אליו המלאך, ירד על ברכיו ודרש את אשר ביקש
והאדם בצערו נתן לו אותה לאשה, ושילם במאור עיניו
במיטתו שכב חולה, ממתין לעזיבתם
מול מפתן הדלת, עמד המלאך ממתין לה
וליבו מלא צער על אדם, וליבו מלא אהבה.
בחפץ חד ניפצה אותו, והוא נפל ארצה מת
"מה עשית?!" שאל, ומיד חשו אליו חושיו
"נפש בנפש, ולא תחיו יותר מעשור, ובעשור
תמחקו מהלוח את עצם קיומכם."
דרש הבורא.