תמים ונכון חזרת אליי
הסתיו בעלים אך הזהיב
אל חדריי לקחתיך, נדרת -
שוב לא תעזוב באביב.
ידיך אימצו את גופי הרועד
היורה התדפק ללא הרף
בין קפלי מיטתי היית צייד
בשמאלך אז הייתי לטרף.
שפתיך לכדו את שפתיי, לחשו
כי לא תוסיף עוד ללכת
אך גם סוד אהבה, ואמת שבלב
קמלו באחת בשלכת.
יקצתי למצוא מיטתי שוממה
אז ידעתי כאב שבשכול
רחקת מכאן - באוויר עוד נתלה
הבל חסדי האתמול.
איזה כוח הופך את ליבו של האיש?
מה קורא לו לנטוש לעת ערב?
הן כל גבר הורג את אשר אהב,
במילה, במגע, או בחרב!
שתי שבועות לי נשאת - בפה ובלב
אך דמך לא הוקז עבורי
הן זהו דמי שמרווה הסדינים
וזאב מיילל, ערירי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.